הסכם בין מעסיק לעובד בדבר תשלום תוספת שעות נוספות גלובלית – אינו חל רטרואקטיבית
בפסק דין אשר ניתן ע"י בית הדין הארצי לעבודה ביום 13/7/16, נדון ערעור בענין עובדת אשר עבדה אצל מעסיקתה (המשביר בתי כלבו בע"מ) כמנהלת סניף.
מתחילת העבודה בחודש 11/2008 ועד לחודש 6/2011 התנהלו הצדדים על פי הסכם העסקה בו נקבע כי תפקידה של העובדת "הינו תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ו/או שתנאי עבודתו ונסיבותיה אינם מאפשרים לחברה כל פיקוח על שעות העבודה שלו ולפיכך חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 לא יחולו על העובד ועל היחסים בינו לבין החברה".
בחודש 6/2011 נחתם בין הצדדים "נספח חוזה העסקה" שבו נקבע, בין היתר, כי משכורתה של העובדת מורכבת "משכר בגין שעות עובד רגילות בשיעור של 75% ומשכר בגין שעות עבודה בגין שעות נוספות, בשיעור המהווה 25% משכרו החודשי של העובד".
תביעת העובדת בבית הדין האזורי הייתה לקבלת גמול עבור שעות נוספות בהן עבדה מתחילת תקופת עבודתה ועד לסיומה.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת המעסיקה שלפיה חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א–1951 אינו חל על העסקת העובדת. בית הדין הארצי לעבודה קבע בערעור כי לא עלה בידי המעסיקה להוכיח כי החוק אינו חל על העסקת העובדת נוכח היותה מנהלת סניף, שכן סמכויותיה כמנהלת היו מצומצמות ולא ניתנו לה סמכויות כמנהלת בכירה או סמכויות לקביעת מדיניות.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בהתייחס לתקופה שמחודש 6/2011, בהתאם לנספח להסכם ההעסקה שולם לעובדת, במסגרת הגמול הגלובלי המוזכר בנספח, מלוא הגמול עבור שעות נוספות בהן עבדה. יחד עם זאת, בית הדין האזורי קבע שהמעסיקה לא היתה רשאית לקבוע בחודש 6/2011, רטרואקטיבית, כי העובדת קיבלה גמול שעות נוספות מתחילת עבודתה ב-11/2008 אף שרכיב שכזה כלל לא נכלל בחוזה עבודתה או בתלושי שכרה. בית הדין הארצי לעבודה קבע בערעור כי אין להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה בנסיבות המקרה לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את הוראות הנספח להסכם ההעסקה על התקופה שקדמה לו.
טענתה של המעסיקה לעניין זה אינה עולה בנסיבות המקרה בקנה אחד עם הקביעה הסותרת בהסכם העבודה לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובדת ואף לא עם הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951, לפיה מקום שהוסכם על שכר כולל גמול שעות נוספות יראו את ההסכמה כמתייחסת לשכר רגיל.