ביום 1/12/17 עלה שכר המינימום לסכום של 5,300 ₪ ברוטו לחודש.
שכר המינימום המעודכן לשעה: 28.49 ₪ ברוטו.
שכר המינימום המעודכן ליום: 212 ₪ ברוטו לעובד המועסק שבוע עבודה בן 6 ימים; 244.62 ₪ ברוטו לעובד המועסק שבוע עבודה בן 5 ימים – ובלבד שהשכר היומי לא יפחת משכר המינימום אילו חושב על בסיס שכר לשעה.
המדובר במשכורת עבור חודש 12/2017 אשר תשולם עד ליום 9/1/18.
יצוין כי תעריפי שכר המינימום לנוער התעדכנו גם הם.
עפ"י חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, מעסיק מחויב להציג במקום העבודה, במקום בולט לעין, מודעה ובה מפורטים עיקרי זכויות העובד לפי חוק שכר מינימום.
המודעה תיערך לפי הנוסח שבתוספת לתקנות שכר מינימום (מודעה בדבר עיקרי זכויות העובד לפי החוק), תשס"ה-2005. המעסיק מחויב לעדכן את סכומי שכר המינימום שבמודעה בהתאם לעדכונם לפי החוק מזמן לזמן – ולא יאוחר משבעה ימים ממועד העדכון.
מעסיק שעיקר עבודתם של עובדיו, כולם או חלקם, היא מחוץ לחצריו, ימסור את המודעה לידי עובדים אלה במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר תחילת עבודתם אצלו וכן במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר עדכון סכומי שכר המינימום לפי החוק, וזאת נוסף על הצגת המודעה במקום בולט לעין במקום העבודה.
מעסיק המעסיק פחות מ-6 עובדים במקום העבודה רשאי להציג את המודעה באמצעות מסירתה לידי עובדיו במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר תחילת עבודתם אצלו וכן במועד הראשון לתשלום שכרם שחל לאחר עדכון סכומי שכר המינימום לפי החוק, במקום הצגתה במקום בולט לעין במקום העבודה.
מעסיק המעסיק את עובדיו שלא לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי, פטור מחובת הצגת המודעה.
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, דחה בית המשפט עתירה לביטול פסק דין אשר חייב מעסיקה לשלם לעובד בעבור עבודה בשעות נוספות.
במקרה אשר נדון בפסק הדין, דובר בעובד אשר הועסק כמנהל חנות, אצל מעסיקה אשר הינה בעלת רשת חנויות לציוד משרדי, צעצועים ואביזרי לימוד. לעובד שולם "שכר גלובלי" בגין עבודתו, ולא שולמה לו תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות.
בית הדין האזורי קבע כי העובד זכאי לתשלום בעבור עבודה בשעות נוספות, בסך של 65,682 ₪. בית הדין קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל על העובד, אשר לא הועסק על ידי המעסיקה במשרת אמון. לפיכך, נקבע כי העובד זכאי לקבלת תמורה בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות, בהתאם לגרסתו באשר להיקף העסקתו, למעט קיזוז מחצית השעה בכל יום עבודה, בזמן הפסקת האוכל. בית המשפט העליון התיר קביעות אלה על כנן
יוסי (שם בדוי) נפגע בתאונת דרכים, בעת שרכב על אופניו בכביש עירוני, כשלפתע נוסע ברכב פרטי פתח את דלת הרכב בדיוק כשיוסי חלף עם אופניו לצד הרכב; וכתוצאה מכך, נפגע יוסי מדלת הרכב והופל על הכביש.
כתוצאה מהתאונה, נגרמו ליוסי חבלות משמעותיות בבית החזה ובגבו, ובמשך מספר דקות שכב יוסי על הכביש, כשהוא המום ומתקשה לזוז מעוצמת הכאבים. עוברי אורח ניסו לסייע ליוסי ולאחר מספר דקות, כאשר יוסי התאושש מעט, הרים יוסי את ראשו; ואולם לתדהמתו גילה, כי הרכב ממנו נפגע לא נשאר במקום, כמו גם הנוסע שיצא מן הרכב.
לאחר התאונה, טופל יוסי בבית החולים הסמוך למקום התאונה ובהמשך טופל במסגרת קופת החולים, נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה ממושכים וכן לטיפול תרופתי.
במקביל לטיפולים הרפואיים אותם עבר, ניסה יוסי לאתר את פרטי הרכב והנהג הפוגע, בין היתר, באמצעות המשטרה; ואולם כל ניסיונותיו לא צלחו.
יוסי, אשר התאונה גרמה לו לנזקי גוף קשים – אשר השפיעו, בין היתר, על כושר עבודתו ותפקודו בכלל – היה בטוח כי בהיעדר מידע על פרטי הנהג והרכב שפגע בו – לא יהיה מי שיפצה אותו על נזקי הגוף הקשים שנגרמו לו בתאונה.
ואולם, לאחר שיוסי פנה למשרדנו בעניין תביעת ביטוח אובדן כושר עבודה עקב התאונה, הוסבר ליוסי כי התאונה שארעה לו כמוה כתאונת "פגע וברח" ובהיעדר אפשרות לתבוע פיצויים מאת מבטח כלשהו (מאחר וזהות הנהג אינה ידועה) חייבת "קרנית", שהינה תאגיד ציבורי, לפצותו בגין נזקיו עקב התאונה.
ואכן, לאחר שפנינו ל"קרנית" בדרישה לקבלת פיצויים בגין הנזקים הקשים שנגרמו ליוסי בתאונה – סיימנו את תביעתו של יוסי בפשרה, אשר לקחה בחשבון, בין היתר, פיצויים בגין הפסדי השכר שנגרמו ליוסי עקב התאונה, גריעה מכושר השתכרותו של יוסי עקב התאונה, פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ופיצוי לא ממוני בגין "כאב וסבל".
בכל מקרה בו ארעה תאונת דרכים אשר גרמה לנזקי גוף, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום בסמוך לאירוע התאונה, על מנת לבדוק אם יש מקום להגשת תביעת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו בתאונה.