שנה: 2019

שרה (שם בדוי) נפגעה בתאונת דרכים, עת רכב שנסע מאחוריה פגע ברכבה מאחור.

כתוצאה מהתאונה, סבלה שרה מכאבי צוואר וכן מכאבים מפושטים בכל גופה ומספר חודשים לאחר התאונה, אובחנה שרה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה.

פיברומיאלגיה היא תסמונת כרונית המתבטאת בכאבים מפושטים בגוף – בשלד, בפרקים, בשרירים, בעצמות ובגידים, שעוצמתם משתנה מעת לעת; וכן בעייפות, בהפרעות שינה ובדיכאון קל. פיברומיאלגיה עשויה לפגוע קשות ברמת התפקוד – הן מקצועית, הן חברתית ובכלל.

בעקבות פנייתה של שרה למשרדנו, אנו פנינו לחברת ביטוח החובה שבטחה את שרה במועד התאונה בדרישה כי ימונה מומחה מוסכם ואובייקטיבי בתחום הראומטולוגי, אשר יחווה דעתו בדבר הנכות שנותרה לשרה עקב מחלת הפיברומיאלגיה תוצאת התאונה.

ואולם, חברת הביטוח דחתה את דרישתנו, בטענה כי הגורם להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה אצל שרה איננו תאונת דרכים, אלא תוצר של מצב חולני קודם.

לאור תשובת חברת הביטוח, אנו הגשנו תביעה לבית המשפט בצירוף בקשה למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי; ובית המשפט, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל את טענותינו ומינה מומחה בתחום הראומטולוגי לבדיקת שרה ולמתן חוות דעת בעניינה.

שרה נבדקה על ידי המומחה בתחום הראומטולוגי; ובחוות דעתו קבע המומחה, כי יש קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת שרה לתאונת הדרכים בה נפגעה; וכי עקב מחלת הפיברומיאלגיה, נותרה לשרה נכות צמיתה.

בסופו של דבר, לאור חוות דעתו של המומחה, ובהתאם להצעת בית המשפט, הגיעה שרה לפשרה עם חברת הביטוח לפיה שילמה חברת הביטוח לשרה פיצוי ראוי המשקף את הנזקים שנגרמו לה עקב מחלת הפיברומיאלגיה תוצאת התאונה; ובתוך כך, נלקחו בחשבון, – השפעת מחלת הפיברומיאלגיה על כושר עבודתה של שרה, העזרה לה נזקקה שרה ותזקק בעתיד עקב מחלתה, ההוצאות הרפואיות שנגרמו וייגרמו לה והכאב והסבל שנגרמו וייגרמו לה.

עופר (שם בדוי), נפגע בתאונת דרכים עת רכב על אופנוע, כשלפתע, החליק מהאופנוע על צדו השמאלי וכתוצאה מכך, נפגע בכתף שמאל.

לאחר התאונה נבדק עופר בקופת החולים, שם נמצא כי הוא סובל, בין היתר, מכאבים, רגישות והגבלה בטווח תנועות כתף שמאל.

לאחר התאונה ובעקבותיה, היה עופר במעקב רפואי רצוף, ביצע טיפולי פיזיותרפיה ונזקק לטיפול תרופתי.
לאחר התאונה, פנה עופר, בעצמו, לחברת ביטוח החובה שבטחה אותו, בדרישה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. ואולם, חברת הביטוח הודיעה לעופר בתגובה, כי הוא רכש ביטוח חובה מוזל הכולל השתתפות עצמית בסך של 25,000 ₪ וכי הפיצוי אותו זכאי לקבל עקב התאונה "נבלע" בהשתתפות העצמית אותה הוא חב כלפי חברת הביטוח.

עופר פנה למשרדנו כדי לבדוק האם תשובת חברת הביטוח – נכונה.

לאחר בדיקת כל המסמכים הרפואיים, הערכנו כי לעופר נותרה נכות קלה כתוצאה מהתאונה והגם שמדובר בנכות קלה, היה ברור כי תביעתו אינה "נבלעת" בגובה ההשתתפות העצמית, כפי שטענה חברת הביטוח.

לאור עמדת חברת הביטוח, אנו הגשנו תביעה לבית המשפט ורק לאחר הגשת התביעה- הצלחנו להגיע להסכמה עם חברת הביטוח כי עופר יפוצה בסך של 150,000 ₪, לאחר הפחתת ההשתתפות העצמית.

חשוב לדעת – ההצעה שנותנות סוכנויות הביטוח לרוכבי רכב דו גלגלי לרכוש ביטוח חובה הכולל דמי
השתתפות עצמית תמורת הנחה בשיעור של כ – 30% מהפרמיה השנתית אינה משתלמת.

למעשה, רוכב אופנוע המבוטח בביטוח חובה מוזל, אשר ארעה לו תאונת דרכים בה נגרמו לו נזקי גוף קלים בלבד לא יהיה זכאי לפיצוי, בעוד שרוכב אופנוע אשר רכש ביטוח חובה רגיל (שאינו מוזל) יהיה זכאי לפיצוי גם בגין נזקי גוף קלים – פיצוי אשר יכול להגיע לאלפי שקלים.

נוצר מצב, שרוכב האופנוע המוזל חוסך כ – 1,000 ₪ ברכישת הביטוח החובה, ואולם "מפסיד" אלפי שקלים במקרה של כל תאונת דרכים קלה. הואיל ולצערנו, תאונות אופנוע הינן שכיחות – הרי ברור, כי אין מדובר בהצעה משתלמת לרוכבים.

חיים (שם בדוי), נפגע בהיותו קטין בן 7, בעת שדלת מקלט בקומת קרקע בבית הספר בו למד, נטרקה על אצבע כף ידו, במהלך ההפסקה.

הוריו של חיים הגיעו לבית הספר בסמוך לאחר התאונה, לאחר שהוזעקו למקום, ולמרבה הזעזוע גילו, כי חלק מן האצבע של חיים חסר.

אמבולנס שהגיע למקום הבהיל את חיים לבית החולים, שם נתפר חלק האצבע שנקטע לאצבעו וחיים שוחרר לביתו, בהמלצות, בין היתר, למשככי כאבים ומעקב רפואי.

משך תקופה ארוכה לאחר התאונה, סבל חיים מכאבים וממגבלה בטווח תנועת האצבע והיה מוגבל בתפקודו.

מבירור בבית הספר עלה, כי המקלט בו ארעה התאונה שייך לעירייה וכי בית הספר אינו מחזיק בו, אינו משתמש בו ואינו אחראי עליו. למעשה, במועד בו ארעה התאונה, דלת המקלט אמורה היתה להיות נעולה; והעובדה כי דלת המקלט היתה פתוחה לרווחה ואפשרה לילדים להיכנס למקלט ולצאת ממנו ככל העולה על רוחם – מקורה ברשלנות ו/או במחדל.

בתום הליכי משא ומתן שניהל משרדנו, הצלחנו לסיים את תביעתו של חיים בגין אירוע התאונה בפשרה, במסגרתה קיבל חיים פיצוי ראוי המשקף את מלוא נזקיו עקב התאונה. בנוסף, בהיותו תלמיד, טיפלנו בתביעתו של חיים בגין התאונה גם במסגרת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, במסגרתה קיבל חיים פיצוי נוסף.

כדאי לדעת – בכל מקרה בו ארעה תאונה אשר כתוצאה ממנה נגרמו נזקי גוף – מומלץ לבדוק אם יש אחראי לתאונה ולדרוש את הפיצוי הראוי המשקף את הנזקים שנגרמו.

כמו כן, בכל מקרה בו ארעה תאונה – חשוב לבדוק אם קיימים ביטוחים פרטיים כדוגמת ביטוח תאונות אישיות, אובדן כושר עבודה וביטוח סיעודי – אשר במקרים המתאימים יכולים לזכות את הנפגע בפיצויים נוספים.

אלי (שם בדוי), נפגע בהיותו קטין בן 8, בעת שנלכד בין שער חשמלי לבין עמוד ברזל בשער הכניסה למועדונית בה שהה.

אלי, אשר רצה לצאת מהמועדונית, התקרב לשער החשמלי והעביר את ידו דרך השער לכיוון מפסקי הפיקוד על מנת לפתוח את השער החשמלי, ואולם עוד בטרם הספיק ללחוץ על המפסק, החל השער להיפתח על אלי. כתוצאה מכך, נלכד אלי עם גופו בין השער החשמלי לבין עמוד הברזל והוא נפגע בכל גופו. ידו השמאלית נמחצה על ידי השער החשמלי ורגלו נחתכה מגלגל השיניים של השער החשמלי.

בדיעבד התברר, כי השער החשמלי נפתח לאחר שאחד מעובדי המקום הגיע לשער החשמלי עם רכבו ולחץ על שלט על מנת לפתחו.

מיד לאחר התאונה, הובהל אלי באמבולנס לחדר המיון בבית החולים, שם נמצא כי הוא סובל משבר בזרוע שמאל.
אלי המשיך מעקב וטיפול רפואי אצל רופאת המשפחה ואצל מומחים בתחום האורטופדיה.

שנים לאחר התאונה, נותר אלי כשהוא סובל מכאבים, רגישות והגבלה בטווח תנועות זרוע שמאל.

אלי פנה למשרדנו כמעט 17 שנים לאחר אירוע התאונה על מנת לבדוק אפשרות לתבוע פיצוי בגין נזקיו עקב התאונה – חודש לפני התיישנות התביעה.

אנו הגשנו תביעה דחופה הן נגד העירייה אשר הפעילה את המועדונית, בטענה, בין היתר, כי החזיקה שער חשמלי מסוכן ואינו בטוח לשימוש, לא דאגה להזהיר את ילדי המועדונית בדבר הסיכונים הכרוכים במעבר דרך השער החשמלי ולא פיקחה על ילדי המועדונית בעת שיצאו מהמועדונית; והן נגד יצרנית השער החשמלי, אשר ייצרה ו/או התקינה ו/או סיפקה שער חשמלי מסוכן ואינו בטוח לשימוש ולא סיפקה את השער החשמלי יחד עם אמצעי בטיחות בסיסיים שנועדו להגן מפני פגיעה בבני אדם.

בסופו של דבר, תביעתו של אלי הסתיימה בהסכם פשרה, לפיו קיבל אלי סכום ראוי המשקף את מלוא נזקיו עקב התאונה.

כדאי לדעת – תביעת נזיקין מתיישנת בתוך 7 שנים מיום התאונה; ואולם לקטינים, שבע השנים מתחילות להיספר מעת הגיעם לגיל 18.

רבים מהאנשים לא יודעים, כי במידה שנפגעו בתאונת דרכים, הם זכאים לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בתאונה – גם אם מדובר בנזקים קלים ביותר, אשר חלפו תוך זמן קצר לאחר התאונה.

כמו כן, נפגע בתאונת דרכים זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, אף אם התאונה ארעה באשמתו הבלעדית.
במידה שארעה תאונת דרכים, ועל מנת להיערך כראוי לתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מומלץ לנקוט בצעדים הבאים:

איסוף ראיות לקרות אירוע התאונה – מיד לאחר קרות התאונה וככל שהדבר מתאפשר, יש לקחת את פרטי הנהגים המעורבים בתאונה (שם מלא, מספר טלפון, פרטי הרכבים המעורבים ופרטי פוליסת ביטוח החובה); לצלם את הרכבים המעורבים בתאונה ואת הנזקים שנגרמו להם; ולרשום פרטי עדים לתאונה.

פניה לחדר מיון – לאחר התאונה כדאי לפנות לחדר מיון בבית החולים הקרוב, לדווח על התאונה ולהיבדק. לעיתים, אנשים שנפגעו בתאונת דרכים אינם חשים בכאב כלשהו מיד לאחר התאונה, והכאבים מתעוררים שבוע לאחר מכן ואף מאוחר מכך. מומלץ, אפוא, לפנות לחדר מיון לאחר כל תאונה, על מנת להיבדק ולוודא שלא נגרם כל נזק הדורש טיפול מידיי.
לאחר התאונה כדאי לפנות לחדר מיון בבית החולים הקרוב ולהיבדק. לעיתים, אנשים שנפגעו בתאונת דרכים אינם חשים בכאב כלשהו מיד לאחר התאונה, והכאבים מגיעים שבוע לאחר מכן ואף מאוחר מכך. מומלץ, אפוא, לפנות לחדר מיון לאחר כל תאונה, על מנת להיבדק ולוודא שלא נגרם כל נזק הדורש טיפול מידיי.

לדווח למשטרה על התאונה – בסמוך למועד התאונה, יש לפנות לתחנת המשטרה ולדווח על התאונה.

מעקב וטיפול רפואי רצוף – במידה שלאחר התאונה קיימים כאבים כלשהם – יש להישאר במעקב רפואי רצוף ולפעול לפי המלצות הרופאים.

איסוף תיעוד רפואי וקבלות – יש לשמור את כל התיעוד הרפואי מיום התאונה, כמו גם קבלות על הוצאות שנגרמו בעקבות התאונה; ובהן – קבלות בגין הוצאות רפואיות (למשל, בגין היטלים אצל רופאים, רכישת תרופות, משככי כאבים וכו') וקבלות בגין הוצאות נסיעה מוגברות עקב התאונה.

פניה לעורך דין המתמחה בתחום – לצורך ניהול תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום בסמוך לאירוע התאונה, על מנת לקבל הנחיות נכונות לצורך ניהול התביעה.

יעקב (שם בדוי), גבר בשנות ה – 40 לחייו, נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג על אופנוע, בדרכו לעבודה, והחליק בכביש.

לאחר התאונה, הובהל יעקב באמבולנס לבית החולים, שם נמצא כי הוא סובל מפריקה פתוחה של מפרק קרסול ימין ובחדר המיון, בוצעה לו רדוקציה של הפריקה. יעקב אושפז במחלקה האורתופדית בבית החולים משך שלושה ימים, ושוחרר כשרגלו מקובעת בסד גבס.

בהמשך קובעה רגלו במגף פלסטי למשך כשלושה חודשים ולאחר מכן, טופל יעקב בפיזיוטרפיה עד שהתקדם הדרגתית לדריכה מלאה.

מאחר ויעקב נפגע בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה, יעקב פנה למשרדנו על מנת שנטפל עבורו הן בתביעתו מול המוסד לביטוח לאומי והן בתביעתו מול חברת ביטוח החובה אשר ביטחה את האופנוע במועד אירוע התאונה.

בחלוף שנה מיום התאונה, נקבעה ליעקב נכות בשיעור 10% לצמיתות על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, בנוסף לנכויות זמניות שנקבעו לו; ויעקב קיבל מהמוסד לביטוח לאומי מענק חד פעמי, בנוסף לתגמולים ששולמו לו בתקופת הנכויות הזמניות.

עם קבלת קביעתו הסופית של המוסד לביטוח לאומי, פנינו לחברת ביטוח החובה והצלחנו להגיע להסכם פשרה לפיו, שולם ליעקב פיצוי בסך של 215,000 ₪, בנוסף לתגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.

חשוב לדעת – במקרה בו ארעה תאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה ונקבעה לנפגע נכות צמיתה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי – קביעת המוסד הלאומי תחייב גם בתביעת הפיצויים מול חברת ביטוח החובה, ולא ימונה מומחה רפואי נוסף באותו תחום (למעט מקרים חריגים).

לפיכך, לנפגע בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה, מומלץ ביותר להיוועץ עם עו"ד המתמחה בתחום על מנת להחליט האם לפנות בתחילה לועדה הרפואית של הביטוח הלאומי או לבקש מינוי מומחה אובייקטיבי.

יודגש, כי כל מקרה לגופו וכי ישנם מקרים בהם ההמלצה תהא להיבדק על ידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי במקום מינוי מומחה וישנם מקרים בהם תינתן עדיפות למינוי מומחה טרם פנייה לועדה הרפואית של הביטוח הלאומי.

חנה (שם בדוי), אישה בשנות ה – 30 לחייה, נפגעה בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכבה וכשהגיעה לצומת, לא הצליחה לעצור על מנת לתת זכות קדימה והתנגשה עם רכבה ברכב שהגיע משמאל.

לאחר התאונה, הובהלה חנה באמבולנס לבית החולים, שם נמצא כי היא סובלת מכאבי ראש וכן מכאבים, רגישות והגבלה בטווח תנועות הצוואר.

לאחר בדיקות וטיפולים, שוחררה חנה לביתה, בהמלצות להמשך מעקב בקופת חולים ולנטילת משככי כאבים לפי צורך.
לאחר שחרורה מבית החולים, הוסיפה חנה לסבול מכאבים בצווארה והיתה תחת מעקב אורטופדי, ביצעה טיפולי פיזיוטרפיה ונטלה משככי כאבים.

נוכח נזקיה של חנה תוצאת התאונה, אנו פנינו לחברת ביטוח החובה של הרכב בו נהגה חנה במועד התאונה, בדרישה לפצות את חנה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, אך רק לאחר שתיבדק על ידי מומחה אורטופד אובייקטיבי שיחווה דעתו, מה הנכות שנותרה לה עקב התאונה. ואולם, חברת הביטוח דחתה את דרישתנו למינוי מומחה אורטופד ותחת זאת, הציעה לפצות את חנה בסכום של 15,000 ₪.

בהתאם להמלצתנו, דחתה חנה את הצעתה של חברת הביטוח לפשרה והגשנו תביעה לבית המשפט.
לאחר שהגשנו תביעה לבית המשפט, הסכימה חברת הביטוח למנות לחנה מומחה אובייקטיבי בתחום האורטופדי אשר יבדוק אותה ויערוך חוות דעת בדבר הנכות שנותרה לה עקב התאונה.

לאחר שנבדקה חנה על ידי המומחה המוסכם, הגענו להסכם פשרה עם חברת הביטוח, לפיו שולם לחנה פיצוי בסך של 230,000 ₪ – הכולל, בין היתר, הפסדי שכר בעתיד עקב התאונה, הוצאות רפואיות ונסיעות וכן פיצוי בגין כאב וסבל.

מקרה זה הוא אחד מיני מקרים רבים, בו הפער בין הצעת חברת הביטוח לפני הגשת תביעה לבין הצעתה לאחר הגשת תביעה – הינו עצום; ומלמד, כי מומלץ שלא להתמודד באופן עצמאי עם חברת הביטוח, ובכל מקרה,- לפני שמסכימים לפשרה עם חברת הביטוח, מומלץ ביותר להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום על מנת לבחון האם ההצעה ראויה ומשקפת את הנזק שנגרם וייגרם כתוצאה מהתאונה.