בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעתה של פרילנסרית, אשר התקשרה עם מדינת ישראל כנותנת שירותים בין השנים 2005 – 2016 וטענה כי יש לראות בה עובדת, על כל ההשלכות הכספיות הנובעות מכך.
בית הדין קבע כי חלק מעובדי המוסד בו נתנה התובעת את השירותים היו עובדי המדינה וחלקם הועסקו כיועצים חיצוניים, ללא אבחנה מקצועית או עניינית – אלא משיקולים כלכליים בלבד. התובעת הועסקה בתפקיד ליבה חיוני במוסד; והחליפה באותו תפקיד עובדת מדינה. לפיכך נקבע כי מתקיים בעניינה של התובעת הפן ה"חיובי" במבחן ההשתלבות, בבחינה האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.
אשר לצדדים האחרים של מבחן ההשתלבות: נקבע כי הסממן היחיד של עבודה עצמאית היה הדיווח הפורמלי לרשויות המס והתשלום כנגד חשבוניות וכי בשאר הפרמטרים קיים דפוס מובהק של יחסי עובד ומעסיק. התובעת קיבלה שכר לפי שעות ועל פי דיווח ואף נדרשה בחלק מהתקופה להחתים כרטיסי נוכחות; התובעת השתמשה בציוד ומתקנים של המדינה לגבי כל היבט שנדרש בעבודתה; קיבלה חדר קבוע במוסד; השתתפה בהשתלמויות מקצועיות; הוצגה במסמכים רשמיים ואף בשלט שנקבע במשרדה כעובדת המדינה; והשתמשה בכתובת מייל של המדינה.
בנוסף, נקבע כי מתקיים בעניינה של התובעת מבחן הקשר האישי, שכן היא נבחרה אישית לתפקיד בזכות כישוריה ולא יכלה לתת את השירות באמצעות אחרים. נקבע כי עיקר עבודתה של התובעת היה בהתקשרות עם המדינה והכנסתה הנוספת הייתה זניחה. התובעת לא העסיקה עובדים או ניהלה עסק במובנו המהותי.
בית הדין קבע כי מדובר במקרה מובהק של התקשרות קבלנית שאינה אלא מסווה ליחסי עובד ומעסיק לכל דבר – וכי מדובר במקרה שהוא חמור יותר אף ממקרים אחרים, שכן התובעת, על אף שהיא אישה משכילה, לא נשאה במשרה בכירה או בהשכלה מתאימה שיכולה הייתה לאפשר לה לעמוד על הדקויות ועל החסרונות שבצורת העסקתה. לתובעת לא הוצע להיקלט כעובדת מדינה; לא הוצגו בפניה אפשרויות בחירה; וההתקשרות עמה נפסקה באופן חד צדדי.
לעניין הפיצוי הממוני – בית הדין ציין כי עפ"י ההלכה המעודכנת בעע (ארצי) 15868-04-18 גבריאל כותה ואח' נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ואח', מוטל על הצד הנתבע הנטל להוכיח שכר חלופי. ככל שהוכח, על בית הדין לקיים התחשבנות ולפסוק לתובע את הפער בין השכר החלופי לזה ששולם בפועל אם אכן קיים כזה.
בית הדין קבע כי לתובעת מגיע פיצוי ממוני עבור התקופה שלא התיישנה, בגין ההפרש בין התמורה שקיבלה כנותנת שירותים לבין השכר החלופי לו טענה בסך 193,070 ₪; וכי בנוסף היא זכאית לתשלום סך של 21,000 ₪ בגין חלק המעסיק בדמי הביטוח הלאומי.
לעניין הפיצוי הלא ממוני – נקבע כי אופן העסקת התובעת היה פסול ושהדברים אף מקבלים משנה חומרה מסוים לעומת מקרים אחרים שנדונו בפסיקה, וכי לפיכך התובעת זכאית לפיצוי לא ממוני בסך של 85,000 ₪. נקבע כי הפיצוי הלא ממוני כולל גם את הסוגיות של הפרת חוק הגנת השכר, הפרת חובת השימוע ונזקים נוספים שהתובעת תבעה בנפרד.
עוד נקבע כי המדינה תשתתף בשכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 33,000 ₪.
לאור החשיפה הקיימת בהתקשרות עם פרילנסר, המלצתנו היא להתייעץ עם עו"ד בתחום דיני העבודה בכל מקרה של התקשרות כאמור.
סעש 62360-12-18 טליה קאפח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18/5/22).
