בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה השאלה מהו תוקפו של כתב ויתור וסילוק עליו חתם העובד כחודש לאחר סיום יחסי עובד ומעסיק.
במקרה שנדון בפסק הדין, העובד עבד כמנכ"ל אצל המעסיקה, במשך כשש שנים, עד שסיים עבודתו בתאריך 11.7.17 בנסיבות שנויות במחלוקת. ביום 23.8.17 חתם העובד על כתב ויתור וסילוק כנגד קבלת פיצויי פיטורים.
לטענת המעסיקה, העובד מנוע ומושתק מהגשת התביעה כיוון שחתם על כתב ויתור וסילוק.
בית הדין קבע כי על פי הלכה הפסוקה הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים – וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור. מטעם זה, אין בית הדין לעבודה ממהר ליתן תוקף לכתבי ויתור ובוחן את תוקפם.
לאור פסיקה זו, יש להכריע בשאלה האם העובד היה מודע לזכויותיו ולפירוטן והאם הסכים לוותר עליהן.
על יסוד הראיות שהוצגו בהליך, בית הדין שוכנע כי יש להפריד בעניין זה בין זכותו של העובד לפיצויי פיטורים לבין יתר הזכויות הנתבעות.
נקבע כי פיצויי הפיטורים שולמו לעובד על פי הסכמה בינו לבין המעסיקה, שלא על פי חובה שבדין ולמרות שלא פוטר. לאור האמור לעיל, התביעה להפרשי פיצויי פיטורים נדחית.
לגבי יתר הזכויות הנתבעות, המסקנה שונה. מהראיות עולה שחתימתו של העובד על כתב הוויתור התמצתה בהסכמת הצדדים ביחס לפיצויי הפיטורים בלבד. כך למשל, מעדותו של העובד לא הובהר באופן חד משמעי כי הוא היה מודע לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן.
בהעדר נתונים בשאלה כיצד הצדדים הגיעו לסכום על פי כתב הסילוק והאם הסכום שניתן לעובד כלל בתוכו תשלום עבור כל זכויותיו, נוכח הפסיקה ביחס לכתבי ויתור, כאשר ברור כי הסכום ששולם לעובד אינו "מכסה" את כלל הזכויות הנתבעות, שהן זכויות קוגנטיות (דמי גמולים לפנסיה, הפרשי חופשה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים ודמי הבראה), יש לקבוע כי האמור במסמך עליו הצדדים חתמו אינו מייתר את הדיון ברכיבי התביעה הנוספים.
לאור האמור לעיל, לא ניתן לייחס לעובד ויתור על הזכויות המנויות בכתב הוויתור אשר ברור כי לא ניתנה כל התייחסות עליהן עובר לחתימתו של העובד. על כן, אין במסמך עליו חתם העובד לחסום אותו מבירור טענותיו ביחס לזכויותיו הקוגנטיות שנתבעו.
סעש 2254-03-18 אשר בבצ'ייב נ' גן עמנואל סיטי בע"מ (ניתן ביום 28/6/21).
