החשיבות הראייתית של חתימת העובד על ההודעה בדבר תנאי העסקתו
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעה של עובד לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002.
על פי הוראות חוק זה, חייב מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב בה יפרט את תנאי עבודתו וכן הודעה כאמור ככל שחל שינוי בתנאי העבודה. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה אשר תכליתה ליידע את העובד על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.
במקרה זה, העובד טען כי בתחילת עבודתו לא נמסר לו חוזה עבודה או כל מסמך אחר בנוגע לתנאי העסקתו. המעסיקה, מנגד, הגישה לבית הדין טופס "הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה" עם פרטי העובד, שלכאורה נחתם על ידי המעסיקה, אולם ללא חתימת העובד. לטענת המעסיקה, טופס זה נמסר לעובד בתחילת העסקתו אלא שהוא סרב לחתום עליו. העובד הכחיש טענה זו וטען כי מדובר בטופס שהוכן על ידי המעסיקה לצורך הגנתה בתיק זה.
בית הדין קבע כי הגם שחוק הודעה לעובד אינו מחייב חתימת העובד על טופס ההודעה, לחתימה (או אי החתימה) של עובד על הטופס יש השלכות ראייתיות, כאשר אי חתימה על טופס זה מפחית ממשקלו הראייתי.
המעסיקה אף לא הוכיחה את טענתה בנקודה זו באמצעות עדיה. איש מהעדים שזומנו מטעמה לא נכח בקבלת העובד לעבודה ואיש מהם לא מסר לו באופן אישי את טופס ההודעה שהוגש.
בנסיבות אלו, בהם המסמך שהציגה המעסיקה אינו חתום בידי העובד ואין כל הוכחה כי העובד קיבל אותו לידיו, הרי שהמעסיקה לא הצליחה להפריך את גרסת העובד ולפיה לא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודתו. על כן, בית הדין קבע כי המעסיקה תשלם לעובד פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪.
