הפירוט שיש לכלול במכתב הזימון לשימוע
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, דן בית הדין הארצי לעבודה בפגמים בהליך השימוע.
בית הדין קבע כי על מנת שלעובד תהא אפשרות מעשית להיערך לקראת השימוע יש ליתן לו שהות סבירה להיערך לקראתו לרבות לשקול ייצוגו באמצעות עורך דין במהלכו. משמע, הזימון לשימוע צריך להישלח פרק זמן סביר טרם המועד המיועד לעריכתו. במקרה שנדון ע"י בית הדין, הזימון לשימוע נשלח לעובד יום אחד בלבד טרם עריכתו – ונקבע כי יש טעם לפגם במשלוח זימון בהתראה כה קצרה. לצד זאת, נקבע כי יש לזכור כי העובד עצמו, אשר מצא לנכון להעיר עם קבלת הזימון על ההרכב בפניו עתיד להיערך השימוע, לא בקש לדחותו.
עוד נקבע בהתייחס לזימון לשיחת השימוע, כי מכתב השימוע היה כללי ולא מפורט. נקבע כי שאלת מידת הפשטתם של נימוקי השימוע בעלת פנים לכאן ולכאן, והיא מתעוררת בעיקר כאשר התנהלות העובד – להבדיל מאירוע ממוקד – עומדת ביסוד שקילת פיטוריו. מחד, כאשר ההתנהלות הכוללת היא העילה בגינה נשקלים הפיטורים אזי יש לתת משקל לצורך להבהיר את העיקרון הרחב מעבר למצבור הדוגמאות לו, ולכן מידה מסוימת של הפשטה היא בגדר הכרח בל יגונה. מאידך, שימוש בנימוק מופשט מדי עשוי להחטיא את מטרת השימוע, שכן בהעדר פירוט אין בידי העובד להיערך מראש לטענות קונקרטיות אשר תעלנה אך בשלב השימוע.
תכלית השימוע אינה הפתעת העובד ובחינת תגובתו הספונטנית לטענות נגדו, אלא שיג ושיח אודות הטעמים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו, תוך שניתנת לו הזדמנות הוגנת להעלות טענותיו בצורה מסודרת ומושכלת. נדרשת אפוא מזיגה בין המופשט והקונקרטי, היינו הצגת עילות הפיטורים באופן מופשט תוך הבאת הדוגמאות לשם המחשתן. מחובת תום הלב מתבקש כי לאותן דוגמאות שהמעסיק יודע מראש שבכוונתו לעשות בהן שימוש יינתן ביטוי בזימון לשימוע, כך שהעובד יוכל להיערך לטענות בהקשרן כמו גם לעקרון שמבקש המעסיק להציג באמצעותן.
לצד הפירוט המצופה במכתב הזימון לשימוע, הרי שאין לשלול שבמסגרת השיח הספונטני תעלנה בשימוע דוגמאות נוספות להמחשת הטענות, ואולם גמישות זו יש לשמור להתפתחויות במסגרת השיח הספונטני ואין בהכרה בנחיצותה כדי לפטור מהצורך לפרט, ככל הניתן, את העילות בגינן נשקלת אפשרות הפיטורים. בנוסף, על מנת לשמור על הוגנות הליך השימוע, בהינתן גמישות בלתי נמנעת זו, יש לשקול לאפשר במצבים אלו לעובד – ככל שיחפוץ ויבקש זאת – להשלים טענותיו בדרך שייקבע, ורק לאחר השלמת הטיעון תתקבל ההחלטה הסופית.
במקרה שנדון ע"י בית הדין, הזימון לשימוע היה כללי ביותר והסתכם במילים "אי התאמה לדרישות התפקיד ויחסי עובד מנהל". בית הדין קבע כי בכך נפל פגם משמעותי בשימוע, שכן יכולת ההיערכות לשימוע נפגעה. בית הדין קבע כי במקרה כזה, השתלשלות העניינים שקדמה לשימוע יכולה להביא להפחתה מסוימת בפיצוי וזאת בין מחמת הפחתת עוצמת הפגם (אם מוכח כי העובד בפועל היה ערוך לשימוע בשל הרקע שקדם לשימוע) ובין כאינדיקציה ראייתית להיות הפיטורים ענייניים. ואולם, חשוב לציין כי רקע זה אינו ממרק את הפגם.
אשר למהלך השימוע, נקבע כי ההרכב בפניו נערך השימוע נקבע בתיאום עם העובד במובן זה שהחברה נעתרה לבקשתו באשר למי לא ינכח בשימוע וכן תואמה עמו נוכחותו של גורם שלא הכיר את העובד באופן אישי. מבחינה רעיונית היעדר ההיכרות האישית עם העובד אינה מונעת בהכרח הפעלת שיקול דעת ביקורתי, ככל שיידרש, בשים לב לטענות שנטענו בשימוע. זאת ועוד. בארגונים גדולים לא מן הנמנע שבין משתתפי השימוע לבין המוזמן לשימוע לא תהא היכרות אישית ובלתי אמצעית.
