יש להכליל "בונוס" קבוע בסך של 2,500 ₪ בחישוב פיצויי פיטורים
לאחרונה דן בית הדין האזורי לעבודה בתביעתו של עובד לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים – בגין רכיב של 2,500 ₪ שהופיע בתלושי השכר כ"בונוס".
בית הדין קבע כי השאלה אימתי רכיב שכר פלוני ייחשב כחלק מ"שכר היסוד" או "השכר הרגיל" ורכיב שכר אלמוני לא ייחשב ככזה, אינה קלה למענה. בפסיקת בתי הדין לעבודה מקובל להעמיד תוספת, שאינה מוזכרת בתקנות הנוגעות לחישוב פיצויי הפיטורים, ב"מבחן ההתניה". מבחן זה בוחן את השאלה, אם התשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום. תשלום שאינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או מהשכר הרגיל לעניין חישוב פיצויי פיטורים. לעומת זאת, תשלום שקיומו מותנה בתנאי או במצב, אינו חלק מהשכר הרגיל או משכר היסוד לעניין חישוב הפיצויים.
הבחינה היא אפוא של מהות התשלום. מדובר בבחינה שהיא בראש ובראשונה עובדתית. שמו של רכיב השכר אינו קובע את מעמדו לעניין חישוב הפיצויים. עם זאת, תוספת פלונית או תשלום אלמוני חזקה שנועדו למטרה הנושאת את שמם, אלא אם כן תופרך חזקה זו ויוכח שהם נועדו למטרה אחרת.
בית הדין קבע כי במקרה זה מדובר בתוספת ששולמה בקביעות וללא קריטריונים ברורים, מבלי שהייתה משמעות לדרך שבה הסכום נרשם בתלושי השכר (תחילה נרשם כ"שעות נוספות" ובהמשך כ"בונוס"). לפיכך, יש לקבוע כי מדובר בתוספת שיש לראותה כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.