עובד אשר ידע כי מעסיקתו לא מפרישה עבורו לביטוח פנסיוני ולא פנה אליה בדרישה – זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות אך אינו זכאי להפרשי ריביות
בית הדין האזורי לעבודה דן לאחרונה בתביעה של עובד לחלף הפרשות לביטוח פנסיוני. העובד החל לעבוד אצל המעסיקה ביום 1/1/07, כשהוא בן 66.5 שנה, וסיים לעבוד אצלה ביום 31/3/17, בהיותו בן 76.5. במהלך תקופת עבודתו, לא הופרשו עבור העובד הפרשות לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים.
ביום 1/1/08 נכנס לתוקף צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה ובו הוחלה החובה לבצע הפרשות לפנסיה גם עבור אלה אשר המשיכו בעבודתם לאחר גיל פרישת חובה.
סעיף 4(א')(6) לצו מחריג מתחולתו את "מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה". בשנת 2011 נכנס לתוקפו צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה ובו הוספה הגדרה למילה "קצבה": ""קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי".
נקבע כי במהלך תקופת עבודתו, לא שולמה לעובד קצבה אשר שללה את זכאותו לביצוע הפרשות פנסיוניות.
נקבע כי במהלך תקופת עבודתו קיבל העובד דו"חות מביטוח המנהלים בהם צוין מפורשות שלא מבוצעות הפרשות עבורו. למרות זאת, בית הדין קבע כי החובה להפריש עבור עובד כספים לקרן פנסיה מוטלת על המעסיק ומדובר בזכות קוגנטית. לפיכך, העובד היה זכאי במהלך תקופת עבודתו לכך שהמעסיקה תבצע עבורו הפרשות פנסיוניות והעובדה שהוא לא פנה אליה בדרישה לממש את זכותו, אינה שוללת אותה.
לאור האמור, נקבע כי העובד זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות.
לאור בכירות תפקידו של העובד וידיעתו, שאינה שנויה במחלוקת, כי לא מופרשים עבורו כספים לביטוח המנהלים או לקרן פנסיה ומאחר שהוא לא עשה דבר עד לסיום העסקתו כדי לתקן את המחדל שנוצר על ידי המעסיקה ולא פעל להקטנת הנזק, לא נפסק כל סכום נוסף בגין הפסדי ריביות.
סעש 40078-02-18 יגאל ימנר נ' ארגוב הנדסה וסחר (1994) בע"מ, ניתן ביום 14/2/22.