עובד המתגורר במרחק העולה על 500 מ' ממקום העבודה זכאי להחזר הוצאות נסיעה – גם אם אינו משתמש בתחבורה ציבורית
בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה טענתה של העובדת כי היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה.
המעסיקה טענה שהעובדת אינה זכאית להחזר הוצאות נסיעה מאחר שמרחק ההליכה מביתה של העובדת למשרדי המעסיקה הוא 400 מטרים; ומאחר שהעובדת לא השתמשה בתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום העבודה.
העובדת הציגה מפת "GOOGLE MAPS", ממנה עולה כי מרחק ההליכה ממקום מגוריה למשרדי המעסיקה עומד על כ-850 מטרים. המעסיקה טענה כי המפה שהעובדת הציגה מטעה, כיוון שאינה לוקחת בחשבון את הדרך הקצרה ביותר, אך לא הוכיחה טענה זו.
בית הדין קבע כי בהתאם לפסיקה, הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת גם לעובד שאינו נזקק לתחבורה ציבורית ובלבד שעל פי אמות מידה אובייקטיביות הוא זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו; וכי אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה אם העובד זקוק לתחבורה, היא מרחק העולה על 500 מטרים בין מעונו למקום עבודתו.
כלומר, הזכאות להחזר הוצאות נסיעה מותנית בכך שמבחינה אובייקטיבית התובעת נזקקה לתחבורה כדי להגיע למקום העבודה, ואין חובה לעשות שימוש בפועל בתחבורה ציבורית.
לפיכך נקבע כי העובדת זכאית להחזר הוצאות נסיעה עד התקרה הקבועה בצו ההרחבה הכללי במשק בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה.
סעש 59982-03-19 מיטל לוי נ' כוכבית סטארפון ישראל בע"מ (ניתן ביום 31/5/22).
