תשלום לעובד עבור שעות שהייה או כוננות
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעתה של עובדת אשר הועסקה כמזכירה בעסק של חוגי שחיה לפעוטות. העובדת תבעה, בין היתר, הפרשי שכר; פיצוי בגין אי מסירת הודעה בדבר תנאי העבודה; החזר קיזוז הודעה מוקדמת.
תמורה עבור שעות כוננות
בית הדין קבע כי בימים ראשון עד חמישי העובדת נדרשה להיות בכוננות, זמינה לטלפונים, בכל שעות היום, אם כי בפועל עסקה במקביל גם בעניינים אישיים. בחלק מהזמן עבדה העובדת כשהיא מחוץ לביתה, לא ליד המחשב, כך שהשירות שנתנה ללקוחות היה חלקי. העובדת עבדה מדי יום, בממוצע, לפחות שעה וחצי וכפי הנראה אף יותר מכך. במרביתו של יום העבודה העובדת נדרשה להיות זמינה בלבד, אך לא נדרשה לעבוד, והיתה חופשית לעסוק בענייניה.
אשר לשעות שהייה או שעות כוננות, דהיינו שעות שבהן העובד נדרש להיות זמין לעבודה, אך אינו עובד בפועל, על פי הפסיקה אין ביחס אליהן תחולה להוראות הקוגנטיות שבחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, והצדדים ליחסי העבודה רשאים להגיע לכל הסדר חוזי באשר לתמורה שתשולם לעובד בגין אותה התקשרות, שעיקר בנכונותו של העובד לבצע המטלות.גדר ההתערבות בהסכמה חוזית שכזו הינו מצומצם, וצריך להיות שמור רק למקרים שבהם השתכנע בית הדין שההסכמה החוזית היתה בלתי סבירה ומקפחת.
בית הדין קבע כי אין מקום להתערבותו בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לפיהן קיבלה התובעת 3,500 ₪ ברוטו בחודש עבור כוננות + עבודה בימים ראשון עד חמישי בחודשי הקיץ (וקצת פחות מכך, 3,000 ₪ ברוטו בחודש, עבור כוננות + עבודה בימי החורף).
בית הדין הפנה בפסיקתו לאחת הפרשות מן העת האחרונה, שעסקה בעיתונאי שעבד מביתו ונדרש להיות זמין לעבודה עיתונאית 24/7, שם הבהיר בית הדין כי: "עצם זמינותו למקורותיו או לממונים עליו באמצעות 'ביפר', טלפון נייד ודוא"ל – על מנת שיהא זמין לקבל אינפורמציה חדשותית רלוונטית – אינה הופכת את כל שעות היממה לשעות עבודה. גם העובדה שעדכן לעיתים ידיעות באתר בשעות הערב, הלילה או סופי שבוע אינה מלמדת שעבד 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה".
פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה
בהתאם לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, על מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב או חוזה עבודה שבהם יפורטו תנאי עבודתו בעניינים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק זה. בית הדין רשאי, אך לא מחויב, לפסוק לעובד פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד או חוזה עבודה.
במהלך כמעט כל שנות עבודתה, עד בסמוך לסיום עבודתה (אז הועבר לה נוסח של הסכם עבודה לחתימה, שמעולם לא נחתם) העובדת לא קיבלה הודעה על תנאי עבודתה. בית הדין דחה את טענת המעסיקות כי די בכך שהעובדת ידעה היטב את תנאי עבודתה וקבע כי חובה זו חלה גם כאשר תנאי העבודה סוכמו עם העובד על-פה, ו/או היו ידועים לו מראש.
נקבע כי בנסיבות העניין, העובדה שהעובדת לא קיבלה כמעט לכל אורך תקופת העסקתה הודעה לעובדת בדבר תנאי העסקתה, בניגוד לחוק, הקשתה על בירור זכויותיה בתיק זה. משכך, בשים לב גם לכך שההודעה שנמסרה בסופו של דבר היתה חסרה פרטים, נקבע כי העובדת זכאית לפיצוי. מאחר שמדובר בעסק קטן ומאחר שהמחדל תוקן (במידה רבה) עוד במהלך העסקת העובדת, בית הדין פסק לעובדת פיצוי בסך של 7,500 ₪.
החזר קיזוז הודעה מוקדמת
העובדת תבעה החזר ניכוי משכרה בסך של 1,099 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. העובדת התפטרה עוד במהלך חופשת הלידה, מעל חודשיים קודם לסיום חופשת הלידה לה היתה זכאית. בנסיבות אלה, נקבע כי יש לראותה כמי שנתנה למעסיקות חודשיים הודעה מוקדמת, ומכאן שהמעסיקות לא היו זכאיות לנכות משכרה בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
סע"ש 41829-08-19 שרי שרה חאיק נ' קליין גלית (ניתן ביום 25.3.21)
