רק לאחר הגשת תביעה לבית הדין הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעתו של חיים בגבו כפגיעה בעבודה
חיים (שם בדוי), נפצע במהלך עבודתו כאשר מנוף של משאית אותו הפעיל פגע בו בעוצמה רבה והדף אותו למרחק של כמה מטרים מהמנוף. חיים נפל עם גבו על ערימת קרשים ונפגע, בין היתר, בגבו ובידו הימנית.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בקרות התאונה ובפגיעתו של חיים בידו כתוצאה מהתאונה, אולם מסיבה שאינה ברורה, בניגוד לתלונותיו של חיים ולאמור בחומר הרפואי, לא הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעתו של חיים בגבו כתוצאה מהתאונה (על נכותו ביד ימין – במאמר "נפגע ממנוף בעבודתו ומקבל למעלה מ- 11,000 ₪ בחודש מהמוסד לביטוח לאומי").
מאחר והמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בפגיעה בגב כחלק מתאונת העבודה, הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.
במסגרת התביעה הצגנו מסמכים רפואיים לפיהם חיים התלונן כבר ממועד פנייתו לראשונה לקבלת טיפול רפואי על כאבי הגב מהם סובל, וכן תיעוד רפואי אודות סימני חבלה שנותרו מהוצאת קרש מסמרים מגבו של חיים.
על אף שהחומר הרפואי שיקף בצורה ברורה את תלונותיו העקביות של חיים על הכאבים והמגבלה בגבו, שב המוסד לביטוח לאומי על עמדתו התמוהה כי חיים לא נפגע בגבו כתוצאה מהתאונה.
בדיון המקדמי הביע בית הדין את תמיהתו אודות הדחיה, אולם לאור התנגדות המוסד לביטוח לאומי להכיר בגב כפגיעה בעבודה נמשכו ההליכים המשפטיים.
רק לאחר הגשת תצהיר עדותו הראשית של חיים, בטרם החל דיון ההוכחות בבית הדין – הודיע המוסד לביטוח לאומי כי לאור האמור בתצהירו של חיים ובמסמכים שצורפו לו, הוא מכיר בפגיעה בגבו של חיים כפגיעה בעבודה. לאור החלטה זו, עומד כעת חיים בפני קיומה של ועדה רפואית לבחינת גובה נכותו בגין פגיעתו בגב כתוצאה מהתאונה.
חשוב לזכור – דחיה של המוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעה כתאונת עבודה, אף אם מדובר בדחיה של איבר מסוים מבין מכלול האיברים שנפגעו, איננה סוף פסוק ויש מקום לבחון הגשת תביעה לבית הדין נגד המוסד לביטוח לאומי.