אושרה בקשה לתביעה ייצוגית בעילה של ניכוי חוסרים בקופה מהשכר
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה בקשה לתביעה יצוגית של קופאים שהועסקו בחברה שעיסוקה בקמעונאות מזון והמפעילה מרכולים בפריסה ארצית, בטענה שחוסרים המתגלים בקופות מושלמים בדרך של ניכוי מהשכר או באמצעות חיוב הקופאים להשלים את החסר במזומן מכספם (ת"צ 2168-06-23, מיום 6/10/26).
בית הדין בחן האם החוסרים שנוצרים בקופות באים בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, הניתן לניכוי משכר; והאם בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) הנ"ל, בא גם נזק או פיצוי עבור נזק כספי שהסב עובד למעסיקתו, במהלך עבודתו, בדמות חוסר כספי בקופת המרכול שעליה עבד.
בית הדין קבע כי חוסרים שמתגלים בקופה של מרכול אינם יכולים להיחשב "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר.
בית הדין קבע כי בניגוד לניכויים המוגדרים והידועים מראש שבהם עוסק סעיף 25 לחוק הגנת השכר, הבירורים הקשורים ב"חוב" שנוצר בקופת מרכול כוללים, לא אחת, בירור מורכב שיכול לערב שורה ארוכה של גורמים. נקבע שעצם הצורך באותם בירורים מורכבים איננו משתלב באופן 'טבעי' עם הרעיון מאחורי ניכוי 'אוטומטי' מהשכר במקרים שנקבעו כמצדיקים את הניכוי. בירור כזה אף מעורר את החשש, שכוחו העודף של המעסיק יוביל להחלטה חד צדדית מצדו לנצל את גישתו לשכר העבודה לצורך ניכויים לא הוגנים המקפחים את זכויות העובד.
בית הדין קבע כי ניכוי החוסרים משכר העובדים הוא, כפי שהמעסיקה מודה בעצמה, מנגנון משמעת בעבודה ולא "חוב". אלא שניכוי מהשכר בגין עבירת משמעת מוסדר בסעיף 25(א)(4), ומחייב הטלת קנס משמעתי בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק.
בית הדין קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, את המונח "חוב" יש לפרש באופן מצמצם, לנוכח אופיו הקוגנטי של החוק, וככזה הנועד להגן על "לִיבָּתַהּ של התמורה המוענקת לעובד כגמול לעבודתו…", ענין הזוכה למשנה תוקף במקרה זה, בו מדובר בעובדים המשתכרים שכר מינימום שעתי או תעריף קרוב לו שהפחתתו עשויה לפגוע ביכולתם להשתכר בכבוד.
בית הדין דחה את פרשנותה של המעסיקה שלפיה ניכוי החוסרים מהקופות נעשה בהיתר מכוח סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר בשל התחייבות כללית שמסר העובד עם תחילת עבודתו או אישור שעליו חתם לאחר התגלות החוסר.
נקבע כי גם לגבי האופן שבו ניכתה המעסיקה את החוסרים בקופות משכרם של העובדים, אין מדובר בניכוי שנעשה לפי סעיף 25(א)(6) לחוק וכי האופן שבו מתקבלת ה'הסכמה' בכתב של הקופאים לחוב, ובפרט לניכוי מן השכר, אינה יכולה לבסס את תנאי סעיף 25(א)(6) הנ"ל.
בית הדין קבע כי אם כגרסת המעסיקה חתימה על נהלים לעניין ניכוי חוסרים היא חלק מהליך קליטתו של עובד לעבודה כקופאי, הרי שהוא מהווה גם תנאי לקבלה לעבודה שדומה ש'בלעדיו אין', ועל כן נותר ספק אם ניתן להלום מצב דברים זה עם הסכמה לניכוי "חוב". לא כל שכן כאשר בעת הקבלה לעבודה "החוב" טרם נוצר, ועל כן גם ברור הוא שהעובד לא יכול להסכים לקיומו.
נקבע כי הוכח שמופעל על הקופאים לחץ בלתי הוגן להסכמה לחוסר בקופה, קרי לחתימה על טופס ניכוי מהשכר. בין היתר, הסיכון הנלווה עבור עובד/ת שמתנגדים לחתום על טופס הניכוי הוא הליך שימוע ואף פיטורים. נקבע כי החתימה על הטופס אינה נקיה מהשפעה בלתי הוגנת.
נקבע כי גרסת המעסיקה ל"חוב" לא מביאה בחשבון כלל את 'חלקה' האפשרי בדבר. מדובר 'במשטר אחריות מוחלטת', אלא שיכול ודווקא התנאים שהמעסיקה מספקת לעובדיה בסניף כזה או אחר הם הטעם לאותם חוסרים ובכל זאת העובדים הם שאחראים ל"חוב". למשל, הכשרה לא מספקת ובפרט כזו המדגישה התמודדות עם טעויות שמובילות לחוסרים בקופה; למשל, חובה לעבור לומדה בנושא זה; כמות קופות לא מספקת שגורמת לתורים, ללחץ של לקוחות על הקופאים ובתורם לטעויות אנוש שעובדים סבירים היו טועים בהם במצב דברים זה.
הבקשה לאישור תובענה ייצוגית התקבלה. נקבע כי חברי הקבוצה הם כל עובדי המעסיקה שמילאו תפקיד של קופאי/ת החל משבע שנים קודם להגשת בקשת האישור ואשר המעסיקה ניכתה משכרם כספים בגין חוסרים בקופה.
