נדחתה תביעת עובדת לתשלום בונוס לאחר סיום העסקתה
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעת עובדת לתשלום בונוס לאחר סיום העסקתה (ס"ע 37898-06-22, מיום 18/6/25).
בנספח להסכם ההעסקה של העובדת נקבע:
"בונוס – מעת לעת, תשקול החברה להעניק לעובד בונוס, הבונוס יהיה נתון לשיקול דעת בלעדי של החברה ומותנה בהמלצת הממונים על העובד. למען הסר ספק, הבונוס אינו מהווה חלק מהמשכורת לשום צורך שהוא, לרבות לצורך פיצויי פיטורים והסדרים פנסיוניים".
ביום 16.3.22 קיבלה העובדת מכתב המודיע לה על העלאת שכרה החודשי (מסך של 34,000 ₪ לסך 40,000 ₪). עוד צוין במכתב על הענקת בונוס בסך 80,000 ₪. בהודעת הבונוס צוין, כי תשלום הבונוס כפוף ל"השלמה" עם בעלי מניות רלבנטיים ואישורם הסופי.
ביום 24.3.22 העובדת הודיעה על התפטרותה בכתב תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש עד ליום 24.4.22. בהמשך ולאחר הודעת ההתפטרות, קיבלה העובדת הודעה המציינת שהוחלט לשלם את הבונוס בשני תשלומים. ביום 14.4.22 שולם לעובדת סך 40,000 ₪ בגין הבונוס.
לאחר סיום יחסי העבודה, מנהלה הישיר של העובדת הודיעה לה שהוחלט שלא לשלם את הבונוס לעובדים שאינם עובדים בחברה. נוכח האמור העובדת לא קיבלה תשלום נוסף בגין הבונוס.
בית הדין קבע כי הנטל להוכיח שהתגבשו התנאים לתשלום הבונוס מוטל על העובדת וכי היא לא עמדה בנטל ההוכחה.
נקבע כי, ראשית, לשון ההסכם אינה מחייבת תשלום בונוס לאחר סיום יחסי העבודה, אלא רק אינה שוללת אפשרות כזאת. ההסכם קובע, כי הבונוס נתון לשיקול דעת המעסיק. ממילא שיקול דעת זה כולל גם את האפשרות, כי המעסיק יקבע שהבונוס ישולם רק לעובדים המועסקים בחברה. אין בהסכם הוראה המחייבת תשלום בונוס גם לעובדים שאינם עובדים בפועל.
שנית, הודעת הבונוס מציינת במפורש, כי התשלום כפוף לאישור גורמים רלבנטיים הרשומים במכתב.
שלישית, לא נסתרה גרסת המעסיקה, כי הגורמים הרלבנטיים החליטו לשלם את הבונוס בשני תשלומים.
רביעית, לא נסתרה גרסת המעסיקה, כי הוחלט שהבונוס ישולם רק למי שעודנו עובד החברה.
חמישית, לא נסתרה הטענה, כי על רקע העובדה שמטרת הבונוס היא "לשמר את העובד בחברה ולתמרץ אותו להמשיך לפעול להצלחתה" הוחלט להעניק בונוס רק למי שעודנו עובד החברה, וכי מדובר בתנאי מקובל.
על כן, בית הדין דחה את טענת העובדת, כי מדובר בהחלטה שהתקבלה בחוסר תום לב, או מתוך רצון להעניש אותה בגין התפטרותה. נקבע כי מדובר בשיקול לגיטימי העולה בקנה אחד עם מטרת הבונוס כפי שגם נפסק במקרים דומים. בית הדין היפנה, לדוגמה בעניין דומה, לפסק הדין בעניין ס"ק 24182-04-14 (מיום 23.11.14), בו נפסק לגבי מטרת בונוס מסוג זה, כי הגם שמדובר בהערכה לפועלם של העובדים בשנה החולפת עדיין "מהותו האמתית הוא מתן תמריץ לעובדים, צופה פני העתיד. לכן, אין כל חשיבות לשאלה אם הבונוס משולם בעבור שנה קודמת". בית הדין קבע כי הדברים יפים בהתאמה גם לעניין זה.
תביעת העובדת נדחתה במלואה. נקבע כי העובדת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות, כי התקיימו התנאים המזכים אותה בקבלת בונוס. גם אם מדובר בבונוס שהוא לשיטת העובדת בגין הישגי העבר, זכותו של המעסיק לקבוע, כי הבונוס ישולם בחלקים, וכן לקבוע כי מי שאינו עובד בחברה לא יקבל את הבונוס, כולו או חלקו. החלטה זו היא במסגרת הפררוגטיבה של המעסיק כחלק מניהול עסקו ואין הצדקה להתערב בה.
