תמריץ אי-היעדרות ותמריץ הסתגלות הוכרו כחלק מהשכר הקובע של העובדת
בפסק דין חלקי אשר ניתן ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה, בין היתר, טענת עובדת כי התוספות 'תמריץ יומי' ו'תמריץ הסתגלות' שולמו לה באופן קבוע, ללא תנאי וללא שנדרש מאמץ מיוחד מצידה, ולכן היא מבקשת לראותן כרכיבי שכר קבועים המהווים חלק בלתי נפרד משכרה (סע"ש 30617-12-23, מיום 21/12/25).
תמריץ יומי / תמריץ אי-היעדרות – לעובדת שולמה מחודש 10/2012 ועד 8/2016 תוספת המכונה "פרמיה יומית" בסכום של 8.8 ש"ח ליום. מחודש 9/16 ועד 12/16 שולמה לה תוספת המכונה "פרמיה" בסכום של 17.6 ש"ח ליום. מחודש 1/17 ועד 3/19 כונתה תוספת זו "תמריץ יומי", ומחודש 4/19 מופיע בתלוש השכר רכיב המכונה "תמריץ אי היעדרות" באותו הסכום. מתלוש השכר לחודש 12/20 שונה שם הרכיב ל"תמריץ". בחודש 7/21 חזר הכינוי "תמריץ אי היעדרות". מחודש 9/16 ועד לסיום העבודה התמריץ היומי עמד על סכום של 17.6 ש"ח ליום, והוא שולם בהתאם לנוכחות העובדת בעבודה.
תמריץ הסתגלות – בנוסף, מחודש יולי 7/20 שולם לעובדת רכיב "תמריץ הסתגלות" בסכום של 20 ש"ח ליום, בהתאם למספר ימי העבודה בחודש.
בית הדין קבע כי שאלת הכללת תמריץ יומי ותמריץ הסתגלות במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים או לשכר המבוטח להפקדות בקרן הפנסיה, מחייבת בחינת מהות כל תוספת בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה.
בית הדין קבע כי ככלל, כינוי של התשלום כ"שכר" או כ"תוספת" לא הוא שייקבע אם מדובר ברכיב המהווה חלק מהשכר הקובע, אלא שיש לבחון על פי כלל נסיבות העניין את מהותו של אותו רכיב שכר. בהתאם לפסיקה, שכר הוא התמורה הניתנת לעובד כנגד התחייבותו לעבוד, בעוד ש"תוספת" היא תשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם.
תמריץ יומי / תמריץ אי היעדרות
בית הדין ציין כי בפסיקה נקבע, כי הכללת תמריץ אי היעדרות בשכר הקובע לחישוב זכויות סוציאליות תלויה במהותו של התשלום ובשאלת היותו מותנה בתנאים. ככלל, כאשר התשלום מותנה בקיום תנאים מסוימים, כגון אי החסרת ימי עבודה, הגעה בזמן ושמירה על משמעת, הוא ייחשב כ"תוספת", ולא כחלק מהשכר הקובע.
במקרה זה, תמריץ יומי שולם לעובדת עבור ימי עבודה בפועל, והוא לא שולם לה ככל שנעדרה מעבודתה. זאת בדומה לשכרה הרגיל של העובדת, שגם הוא לא שולם ככל שהעובדת לא הגיעה לעבודה. התמריץ היומי לא הופחת בגין החסרת ימי עבודה או אי הגעה בזמן לעבודה. זאת בשונה ממענק אי היעדרות חודשי שתשלומו מותנה במספר ימי עבודה בחודש, והוא יכול להשתלם באופן מלא, חלקי או כלל לא (כלומר רכיב משתנה). לפיכך, נקבע כי יש לראות בתמריץ היומי חלק משכרה הרגיל של העובדת המהווה רכיב שכר לצורך הפקדות לפנסיה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות כגון חופשה, חגים ומחלה.
תמריץ הסתגלות
המעסיקה החלה לשלם לעובדת תמריץ הסתגלות מחודש 7/20, עם הפסקת העבודה בלילה. גם תמריץ הסתגלות, בדומה לתמריץ יומי, שולם כאשר העובדת הופיעה לעבודתה ולא שולם כאשר לא הופיעה. תכליתו של תמריץ ההסתגלות היתה תשלום פיצוי בגין פגיעה בשכר עקב ביטול משמרות לילה. תמריץ ההסתגלות לא הותנה בתנאי מסוים, ולכן מהווה חלף שכר. לפיכך, נקבע כי יש לראות בתמריץ ההסתגלות חלק משכרה הקובע של העובדת.
בית הדין קבע כי תמריץ יומי ותמריץ הסתגלות הם תוספות שאינן מותנות בתנאי, ולכן יש לראותן כחלק משכרה של העובדת לצורך חישוב השכר הקובע וזכויות סוציאליות.
