על אף שיחסי עובד-מעסיק הוכרו בדיעבד – נפסקו פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד ואי מסירת תלושי שכר
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, התובע טען כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק, ולכן הוא זכאי לזכויות הנובעות ממעמדו כעובד. הנתבע טען שההתקשרות עם התובע הייתה במתכונת של קבלן ניקיון עצמאי אשר קיבל תמורה גלובלית עבור משימותיו (ד"מ 6405-02-25, מיום 18/3/26).
התובע הוא מסתנן בעל אשרת שהייה עפ"י סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. התובע ביצע עבודות ניקיון במסעדה של הנתבע במשך 21 חודשים. התובע ביצע את עבודות הניקיון לאחר שעות סגירת המסעדה. לתובע שולם סכום חודשי במזומן מדי חודש.
בית הדין קבע כי, בהתאם להלכה הפסוקה, היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב ל"סטטוס" שאינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא על פי נסיבות העניין, והיא מסקנה משפטית הנגזרת מהמבחן המעורב ומהתנהגות הצדדים.
בית הדין קבע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת קיומם של יחסי עובד מעסיק. נקבע כי מבחינת מבחן ההשתלבות, הפן החיובי מתקיים בתובע, שכן לנתבע מסעדה, וניקיון המסעדה הוא צורך נדרש וחלק אינטגרלי מפעילות ותחזוקת המסעדה. הפן השלילי מתקיים גם הוא בתובע, שכן לתובע לא היה עסק משלו. נקבע כי אומנם התובע עבד במספר מקומות, אך העסקה במספר מקומות עבודה ואצל מספר מעסיקים במקביל נפוצה בענפים רבים במשק וכי אדם יכול להיות עובד במקום אחד וקבלן שירותים במקום אחר.
בית הדין בחן מבחנים נוספים וקבע כי יישום כלל המבחנים על נסיבות המקרה ושקלול משקלם המצטבר מטה את הכף לקביעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק וכי התובע הועסק על ידי הנתבע כעובד ניקיון.
לפיכך, נקבע כי התובע זכאי לתשלום עבור הפרשה לפיקדון עובדים זרים, לדמי הבראה ולפדיון חופשה. בנוסף, על אף שיחסי העבודה בין התובע לנתבע הוכרו רק בדיעבד, בית הדין פסק לזכותו פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ובגין אי מסירת תלושי שכר. בית הדין קבע כי בנסיבות אלה, שבהן הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת מעמדו של התובע כעובד, ויחסי העבודה הוכרו רק בדיעבד, הנתבע ישלם לתובע סכום של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד וסכום של 5,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר.
