מעסיקה אשר לא עמדה בחובותיה בנוגע לבירור תלונת העובדת על הטרדה מינית – חויבה בפיצוי בסך 20,000 ₪

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעת עובדת, אשר לטענתה, הוטרדה מינית על ידי מנהל התפעול של המסעדה, ותלונתה לא טופלה כנדרש על ידי מעסיקתה, ולכן היא תבעה פיצוי בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית (סע"ש 2864-04-22, מיום 11/5/25).
העובדת הועסקה במסעדה כמלצרית וכאחראית משמרת במשך קצת למעלה משישה חודשים, החל מיום 28.3.21 ועד לאוקטובר 2021.
לטענת העובדת, ביום 20.9.21 החל פלוני לעבוד במסעדה כמנהל תפעול, וביום עבודתו הראשון, הוא הטריד אותה מינית באמצעות מגע. לטענתה, היא פנתה באופן מיידי לממונה עליה והתלוננה על כך, אך הממונה הגיב בזלזול, לא עשה דבר, ולאחר מספר ימים הוא אף פיטר אותה ללא שימוע.
בית הדין קבע כי אירוע ההטרדה הוכח, ואף הוכח שהעובדת התלוננה על כך בפני מעסיקתה.
בית הדין ציטט, בקשר לאמצעים שבהם על מעסיק לנקוט כדי למנוע הטרדות מיניות, ולברר תלונות בקשר אליהן, לפסיקה של בית הדין הארצי (ע"ע 41516-01-22, מיום 22.11.23):
"שכיחותה וחומרתה של התופעה בעולם העבודה הובילו להטלת אחריות קונקרטית על מעסיקים במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, בהוראת סעיף 7 לחוק שכותרתו "נקיטת אמצעים בידי מעסיק" וכן בתקנות למניעת הטרדה מינית, מתוך נקודת מוצא כי "המעסיק הוא 'מונע הנזק' היעיל והטוב ביותר… מקום בו עובדים יודעים שקיימת אפס סובלנות להטרדות מיניות, הם יפעלו בהתאם"… חובות אלה שהוטלו על המעסיק הן חובות עצמאיות ואינן תלויות בשאלה אם הוכחה הטרדה מינית … ונוסיף כי אחריות המעסיק לדאוג באופן אקטיבי ופרואקטיבי לכך שמקום העבודה וסביבת העבודה יהיו נקיים מהטרדות מיניות אינה נובעת מהוראות אלה בלבד אלא מהווה חלק מחובותיו הבסיסיות של מעסיק כלפי עובדיו לדאוג לסביבת עבודה ראויה, בטוחה, שוויונית ומכבדת".
המעסיקה טענה כי פעלה בצורה אמיתית וכנה לבירור התלונה, והכל בהתאם להוראות תקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק). בהקשר זה, טענה המעסיקה כי המנהלת, מיד לאחר שקיבלה את התלונה מהעובדת, הביעה את תדהמתה, וקבעה עם העובדת פגישה בקשר לתלונה במועד הראשון שהתאים לעובדת – שהיתה בחופשה של שבוע – ומיד לאחר שקיבלה את פרטי התלונה ביצעה בירור מקיף, ובכלל זה ביצעה בירור עם פלוני, מי שנטען כנגדו שהטריד את העובדת, עם הממונה המנהל ועם שאר המנהלים בסניף, ועם איש המחשבים, ומסקנתה היתה כי לא היה בסיס לתלונה. המנהלת הוסיפה וטענה כי ניסתה ליצור קשר העובדת כדי למסור לה את המסקנות, אך העובדת לא ענתה לטלפונים ולכן לא היתה לה דרך לעדכן אותה על תוצאות הבירור. המנהלת הודתה כי לא ביצעה כל תיעוד לבירור התלונה, אך טענה שהדבר נובע מגודלו של העסק.
בית הדין קבע כי המעסיקה לא עמדה במלוא החובות שהיו מוטלות עליה כמעסיק בכל הנוגע לבירור תלונת העובדת.
נקבע כי בהתאם לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), מוטלת על הממונה מטעם המעסיק חובה להגיש למעסיק "סיכום בכתב של בירור התלונה בליווי המלצותיו המנומקות לגבי המשך הטיפול בה". במקרה זה, אף אם בית הדין היה מניח לטובת המעסיקה, כי המעסיקה ביצעה בירור מלא של התלונה בהתאם לתקנות – וספק שאכן כך – הרי שאין מחלוקת כי לא נערך סיכום בכתב של תוצאות הבירור וההמלצות, כשעל פי ההלכה הפסוקה, המדובר בפגם מהותי, וזאת בין היתר בשל זכות העובדת המתלוננת לדעת בצורה מסודרת מה העלה הבירור, ומהן ההחלטות הניהולית שהתקבלו בעקבותיהן.
אף אם ניתן לקבל מבחינה עקרונית את טענת המעסיקה, לפיה בהיותה מעסיק קטן לא ניתן לצפות ממנה לבצע בדיקת הטרדה מינית באותו היקף ומתכונת בה היא נעשית אצל מעסיקים גדולים יותר, הרי שגם על מעסיקים קטנים כדוגמתה מוטלת החובה לעמוד בדרישות המינימליות כפי שאלה נקבעו בתקנות, ובכלל זה סיכום בכתב – גם אם תמציתי – של תהליך הבירור ותוצאותיו.
אשר לעצם הבירור, הרי משלא הוגש תיעוד בכתב אודותיו, ומשלא העיד הממונה ולא העידו מנהלים ועובדים אחרים עימם שוחחה המנהלת לטענתה, הרי שלא ניתן להסתפק בעדותה של המנהלת עצמה על כך שביצעה בירור מקיף ואמיתי, כפי טענתה.
משהוכח כי המעסיקה לא עמדה בחובותיה לפי החוק, הרי שבהתאם להוראת סעיף 7(ג) לחוק למניעת הטרדה מינית, היא אחראית בעצמה לפצות על העובדת בגין ההטרדה המינית שחוותה.
אשר לגובה הפיצוי, בשים לב למכלול הנסיבות, ולאמות המידה שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לשיעור הפיצוי על הפרות הוראות החוק, ובשים לב מצד אחד לשיקולים לקביעת הפיצוי על הצד הנמוך, ובכלל זה שמדובר היה בהטרדה מינית חד-פעמית שנמשכה זמן קצר, על הרף הנמוך מבחינת חומרתו, ולכך שהמעסיקה אינה מעסיק גדול, אך מצד שני להפרת המעסיקה של חלק מחובותיה לפי הוראות החוק, בית הדין חייב את המעסיקה לשלם לעובדת פיצוי, הן בגין מעשה ההטרדה והן בשל הפרת חובותיה כמעסיקה, בסך כולל של 20,000 ₪.




