מעסיק מחויב להחזיר עובדת החוזרת מחופשת לידה – לאותם התנאים והתפקיד שהיו לה לפני חופשת הלידה
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדון עניינה של עובדת אשר שבה לעבודתה מחופשת לידה ביום 3.2.2013, והוחזרה לתפקידה אולם לא לעמדה שבה ישבה כשלושה חודשים לפני היציאה לחופשת הלידה.
סעיף 9(ג) (1א) לחוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובדת בתקופה של 60 ימים לאחר שובה מחופשת לידה לעבודה (להלן: "התקופה המוגנת"). ההפרה של סעיף זה כוללת גם פגיעה בתנאי עבודה בתקופה המוגנת ולא רק פיטורים באותה תקופה. כלומר, לאחר שובה של עובדת מחופשת לידה על המעסיק להחזירה לתפקיד שבו הועסקה לפני היציאה לחופשת לידה לרבות התנאים שניתנו לה לצורך ביצועו.
זימון לשימוע במהלך התקופה המוגנת
ביום 6.3.2013 נשלח לעובדת מכתב הזמנה לשימוע; ביום 19.3.2013 נערכה ישיבת השימוע וביום 5.5.2013 נשלח לעובדת מכתב הפסקת עבודה.
בית הדין קבע כי המעסיק לא הפר את חוק עבודת נשים בגין משלוח ההזמנה לשימוע במהלך התקופה המוגנת. האיסור הקבוע בחוק עבודת נשים הוא איסור לפטר עובדת בתקופה המוגנת ולמתן הודעת פיטורים למועד החל באותה תקופה. החוק אינו אוסר על זימון עובדת לשימוע במהלך התקופה המוגנת. עוד קבע בית הדין כי במקרה שנדון בפסק הדין, היתה קיימת הצדקה אמיתית לקיום ישיבת שימוע בתקופת המוגנת, נוכח מועד סיומה של תקופת הניסיון של העובדת.
בנסיבות אלה, בשל פרק הזמן הקצר שבין מועד חזרתה של העובדת לעבודה לבין תום תקופת הניסיון, לא נמצא שנפל פגם בהחלטה לזמן את העובדת לשימוע במהלך התקופה המוגנת.
בהקשר זה ציין בית הדין כי ההחלטה על הפיטורים ניתנה רק לאחר שחלפה התקופה המוגנת.
פגיעה בתנאי העבודה בתקופה המוגנת
בית הדין קבע כי המעסיק לא השיב את העובדת לעמדה שבה ישבה לפני היציאה לחופשת הלידה והיא נדרשה לשבת בעמדה מתחת למדרגות ואף לנדוד לעמדות עבודה שהתפנו, באופן חד צדדי וללא סיבה עניינית.
בכך המעסיק הפר את האיסור הקבוע בחוק עבודת נשים המחייב כל מעסיק להחזיר עובדת שיצאה לחופשת לידה לעבודתה באותם התנאים שהיו לה לפני היציאה לחופשת הלידה.
לפיכך, בית הדין פסק לזכות העובדת פיצוי בסכום של 13,500 ₪.
