מעסיק ערך הליך שימוע מזורז – וחויב לשלם לעובדת פיצוי בסך 22,000 ₪
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, בית הדין האזורי לעבודה דן במקרה בו המעסיק ערך לעובדת הליך שימוע מהיר, באופן שהביא לכך שהעובדת פוטרה מעבודתה לאחר 12 שנים, מהיום-להיום בתוך מספר שעות (סע"ש 19212-10-24, מיום 16/9/25).
במקרה שנדון בפסק הדין, העובדת עבדה בתפקיד כוח עזר בבית חולים, החל מיום 28/8/12. ביום 10/8/24 פרסמה העובדת סטטוס באפליקציית WhatsApp בו נרשם "אליהם, ואנו נביא להם גייסות אשר לא יצליחו לגבור עליהם ונסלקם מארצם ממולדתם נכנעים ומבוזים", כאשר ברקע לכיתוב זה הופיעה תמונה לגביה נחלקו הצדדים.
למחרת, ביום 11/8/24, במהלך יום עבודתה, קיבלה העובדת זימון לשימוע בו נכתב כי "בתאריך 10.8.2024 פרסמת ברשת החברתית "WHATSUP" סטאטוס שבו נראה סרטון/פרסום של מסרים לאומנים-פוגעניים, עם כוונה של הסתה, הפוגעים בעובדי בי"ח ובשם מקום העבודה". השימוע נקבע להמשך אותו יום בשעה 12:00.
בהמשך אותו יום, לאחר כמחצית השעה, נמסרה לעובדת "החלטה לאחר שימוע" ובמסגרת זו נמסר לעובדת כי "לאור הדברים שעלו בשיחת השימוע, הוחלט על סיום העסקתך בביה"ח". עוד נמסר כי יום עבודתה האחרון הוא במועד זה וכי העובדת תקבל חלף הודעה מוקדמת. העובדת התבקשה לבצע טופס טיולים כבר במועד זה. בהמשך לכך איש ביטחון ליווה את העובדת עד ליציאתה מפתח בית החולים.
מהירות הליך הפיטורים
בית הדין קבע כי המהירות שבה נערך הליך השימוע לא אפשרה לעובדת להשלים כנדרש את מלוא טענותיה בטרם קבלת החלטה מטעם המעסיק. נקבע כי היה מקום לאפשר לעובדת להציג את מלוא טענותיה ולאפשר לה לאחר השימוע לדוגמה להשלים טיעון נוסף בכתב, נוכח בקשתה במהלך השימוע ובפרט בנסיבות בהן השימוע נקבע מעכשיו לעכשיו.
בית הדין הזכיר את הפסיקה בה נקבע כי כאשר המעסיק מייחס לעובד אשמה חמורה כך מתחזקת זכותו של העובד להישמע, כך שבנסיבות בהן המעסיק ייחס לעובדת פרסום מסרים לאומניים פוגעניים עם כוונה להסית, היה מקום מצד המעסיק לאפשר לעובדת להשלים את טענותיה ולשכנע בפרשנות אחרת ביחס לפרסום.
בית הדין הדגיש כי אינו מקל ראש בחומרת הפרסום שנעשה על ידי העובדת. עם זאת, המעסיק לא נתן טעם המניח את הדעת לדחיפות ולבהילות בהליך פיטוריה של העובדת באופן שפגע בתקינותו. כך למשל לא הובהר מדוע לא ניתן היה להוציא את העובדת לחופשה כפויה עד לסיום בירור הליך השימוע וכיוצ"ב.
נקבע כי לא הוצגה בפני בית הדין סיבה המניחה את הדעת להליך מזורז החורג מהתנהלות שגרתית של המעסיק המאפשרת היערכות מבעוד מועד לשימוע.
בית הדין קבע בהעדר נסיבות קונקרטיות לעריכת שימוע מעכשיו לעכשיו, באופן שעשוי לפגוע בעובד, ומבלי לאפשר לעובד להשלים טענותיו לאחר השימוע, נפל פגם המצדיק פיצוי כספי.
פרוטוקול השימוע
נקבע כי מפרוטוקול השימוע עולה כי במסגרת השימוע הופנו כלפי העובדת טענות החורגות מהטענה שצוינה על גבי הזימון לשימוע, באופן המלמד על פגם בהליך השימוע.
העדר מתורגמן
העובדת טענה כי היא אינה שולטת בשפה העברית והעדר מתורגמן לשפה העברית פגע בהתנהלות השימוע ומהווה פגם בהליך השימוע. בית הדין קבע כי מפרוטוקול השימוע עולה כי העובדת הבינה את הטענות שהופנו אליה והשיבה באופן ענייני לטענות אלה, כך שבין אם הוזמן מתורגמן לשפה הערבית ובין אם לאו, טענותיה נשמעו במהלך השימוע.
העדר ייצוג בשימוע
העובדת טענה כי לא אפשרו לה להביא לשימוע מלווה או מייצג בעוד שהמעסיק טען כי לא נמנעה ממנה האפשרות להביא כל מי שתחפוץ. בית הדין קבע כי המהירות בה בוצע הליך השימוע מנעה הלכה למעשה מהעובדת להביא עימה מלווה או מייצג, עם זאת העובדת לא הראתה במסגרת ההליך כי היה בכוונתה להביא מייצג או מלווה לשימוע. נקבע כי הדבר יבוא לידי ביטוי בגובה הפיצוי המתאים בנסיבות העניין.
שימוע בתום לב ובנפש חפצה
העובדת טענה כי השימוע שנערך לה לא נעשה בתום לב ובנפש חפצה, נוכח מהירות ההליך והפגמים שאירעו במהלכו.
בית הדין קבע כי ניהול הליך שימוע מהיר מעכשיו לעכשיו, מבלי לאפשר לעובד להשלים טענותיו, עשוי ללמד על היות ההליך "משחק מכור" שלא בתום לב ובנפש חפצה. עם זאת, בית הדין הגיע למסקנה כי במקרה זה, חרף הפגמים בהליך ובפרט מהירות הליך השימוע, אין בסיס לטענת העובדת לפיה השימוע שנערך לה היה חסר תום לב ושלא נערך בנפש חפצה.
נקבע כי חרף הפגמים שנפלו, מרכיבי הליבה הנדרשים בהליך השימוע נשמרו, כך שלא מדובר בפגמים היורדים לשורשו של עניין.
בית הדין קבע כי בסופו של דבר נוכח הפרסום שנעשה על ידי העובדת, מקום עבודתה, עיתוי הפרסום ובפרט בשים לב לתשובותיה בשימוע שנערך לה, ההחלטה לפטרה הייתה מוצדקת.
בית הדין קבע כי על אף המסקנה אליה הגיע כי ההחלטה לפטר את העובדת הייתה מוצדקת בנסיבות העניין, אין בכך להצדיק את המהירות והדרך שבה החליט המעסיק לסיים את עבודתה של העובדת מהיום להיום.
נקבע כי נוכח המהירות בקבלת ההחלטה בעניינה של העובדת, המעסיק מסר לעובדת סמוך לאחר הליך השימוע החלטת פיטורים לקונית שכללה את המשפט הבא – "לאור הדברים שעלו בשיחת השימוע, הוחלט על סיום העסקתך בביה"ח". המעסיק לא התייחס במסגרת החלטתו לבקשת העובדת בשימוע להסביר את הפסוק מהקוראן, לא ניתנה התייחסות לוותק התעסוקתי של העובדת, העדר תלונות מקצועיות ואחרות לאורך שנות עבודתה הרבות כפי שטענה העובדת במסגרת הליך השימוע, באופן המהווה פגם בהליך שגם הוא נבע כתוצאה מהמהירות שבה בוצעה הליך הפיטורים.
בית הדין קבע כי נפלו פגמים בהליך השימוע. עם זאת, טענותיה של העובדת נשמעו ובסופו של יום ההחלטה לפטר את העובדת הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. נקבע כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין, מהות הפגמים שנפלו בפיטורי העובדת, הוותק התעסוקתי של העובדת, האופן שבו היא סיימה את עבודתה, ומאידך התנהלות העובדת והקביעה כי פיטוריה היו מוצדקים בנסיבות העניין, יש לחייב את המעסיק לשלם לעובדת פיצוי כספי לא ממוני מתון בסך 22,000 ₪.
