מתי תוכר תוספת שעות נוספות גלובלית כלגיטימית?
בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור של עובד, אשר טען כי תוספת השעות הנוספות הגלובלית אשר שולמה לו הינה פיקטיבית, וקבע את התנאים בהם תוכר התוספת כלגיטימית (ע"ע 23402-09-15 ברד נ' קנסטו בע"מ, מיום 28/2/17).
תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי, אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות.
בית הדין קבע כי ההכרה בצורת תשלום זו כלגיטימית מותנית בהתקיימות מספר תנאים, וכי אלה הם התנאים המרכזיים:
ראשית, צורת תשלום זו, ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן, צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת.
שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה.
שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין.
רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי.
חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים, קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי, צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן.
בית הדין קבע כי המעסיק אינו חייב, אך הוא בוודאי רשאי, לבצע את ההפרשות הסוציאליות גם בהתחשב בגמול זה. המדובר בהסדר המיטיב עם העובדים, שכן שיעור ההפרשות הסוציאליות גדל מכוחו. משכך, אין מקום ללמוד מהסדר מיטיב זה על היות התשלום פיקטיבי.
גם העובדה שהתשלום ניתן בעת היעדרות ממושכת מהעבודה אינה מעלה ומורידה. בבסיס התשלום מונחת ההנחה כי קיימת תנודתיות בהיקף השעות הנוספות המבוצעות, ולכן המיקוד הוא בממוצע כמכלול. משכך, תשלום הגמול גם כאשר היקף השעות הנוספות בהן הועסק העובד נמוך, או אפילו כאשר כלל לא הועסק שעות נוספות או לא עבד כלל, עולה בקנה אחד עם הנחות מודל זה, המהווה מזיגה בין גמישות ויציבות, ובוודאי שאינו מצביע על היותו פיקטיבי.