פיצוי לעובדת בגין שינוי שעות עבודתה בתקופה המוגנת מפני פיטורים לאחר חופשת לידה
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעה של עובדת אשר טענה, בין היתר, לשינוי שעות עבודתה לאחר חופשת הלידה (סע"ש 23908-03-22, מיום 1/9/25).
הסכם העבודה של העובדת קבע כי יום העבודה שלה יהיה בין השעות 8:00 עד 17:00, סך של 9 שעות ביום. בית הדין קבע כי בפועל, העובדת עבדה באופן קבוע כ-8 שעות ביום וכי העובדת והמעסיק נהגו בגמישות לעניין שעת תחילת העסקתה.
עם חזרתה מחופשת הלידה, העובדת התייצבה בעבודה בכל יום סביב השעה 6:30. לאחר שהמעסיק שלח לעובדת הודעת דואר אלקטרוני באשר לתנאי העסקתה, ובה כתב בין היתר כי שעות העבודה יספרו החל מהשעה 8:00 וכי לא ישולמו שעות קודמות לשעה 8:00, העובדת שבה לעבוד החל מהשעה 8:00.
בית הדין קיבל את טענות העובדת כי תנאי העסקתה השתנו, באופן מינימלי, לאור דרישתו של המעסיק לחזור להוראות הסכם העבודה בעניין זה, בשונה מן הגמישות בה נהגו הצדדים.
נקבע כי מהמועד בו חזרה העובדת להגיע לעבודתה בשעה 8:00, ירד היקף עבודתה מ-8 שעות ביום לכ-7 שעות ביום. בכך יש פגיעה מסוימת בהיקף משרתה של העובדת והיות העובדת משתכרת בשכר שעתי נפגעה גם משכורתה. נקבע כי לא ברור אם העובדת התנגדה לשינוי זה וניסתה להציג עמדתה בפני המעסיק והאם בחרה בעצמה לעבוד 7 שעות במקום 8.
סעיף 9א(א) לחוק עבודת נשים קובע כי "לא יפגע מעסיק בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה".
בית הדין היפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בה נקבע כי ניתן לפרש את סעיף 9א(א) בצורה רחבה לפיה הוא חל גם על שינוי תנאי העבודה (ע"ע 23910-10-15, מיום 1/1/18). בית הדין ציין כי מאז הפסיקה הנ"ל של בית הדין הארצי ועד היום, לא פסק בית הדין הארצי כי שינוי בשעות עבודה בלבד, בצורה שאינה פוגעת בהיקף המשרה ובשכר, עולה כדי הפרת חוק עבודת נשים בצורה המקנה פיצוי לעובד.
בית הדין קבע כי התובע הפר במידת מסוימת את הוראות סעיף 9א(א) לחוק. טרום הלידה לעובדת היתה גמישות מסוימת בשעות העבודה, בהסכמה, ולכן דרישתו של המעסיק כי התובע תגיע לעבודה בשעה 8:00, פוגעת בהסכמות אלו באופן בו שונו תנאי עבודתה. זאת גם בשונה מהסכמות המעסיק אל מול עובדות אחרות. לפיכך, בית הדין חייב את המעסיק לשלם לעובדת פיצוי בסך של 5,000 ₪.
