תפקיד אחראית מחלקת כספים והנהלת חשבונות – לא הוכר כמשרת אמון אישי
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעת עובדת לתשלום גמול שעות נוספות (ד"מ 26827-07-23, מיום 19/7/24).
העובדת הועסקה בתפקיד אחראית מחלקת כספים והנהלת חשבונות, בחברה העוסקת בייבוא, שיווק והתקנת מוצרי בטיחות.
העובדת הועסקה כעובדת במשכורת חודשית אשר עמדה החל מחודש ינואר 2023 על סך 12,000 ₪ ברוטו.
לטענת העובדת, משך שלושה עד ארבעה חודשים היא עבדה בשעות נוספות מרובות, כפי שעולה מדוחות הנוכחות שלה. העובדת עתרה לקבלת גמול עבודה בשעות נוספות.
המעסיקה טענה כי העובדת נמנית עם קבוצת העובדים המוחרגים מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה שכן מדובר בעובדת המועסקת ב'משרת אמון', כפי שאף צוין במפורש בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים.
בהתאם להוראת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, החוק אינו חל על העסקת "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".
בית הדין חזר על ההלכה שלפיה יש לפרש את החריגים המנויים בסעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום. נטל הוכחת תחולת החריגים הקבועים בסעיף 30(א) לחוק מוטל על המעסיק, כאשר העובדה שמעסיק קבע בחוזה עבודה שמדובר במשרת אמון אין בה די ויש לבחון את המקרה על פי נסיבותיו ובתוך כך לבחון את מהות המשרה, השכר ששולם ושיעורו ביחס לעובדים אחרים, מידת החשיפה למידע סודי וכד'.
בית הדין קבע כי מתוקף תפקידה כאחראית מחלקת כספים והנהלת חשבונות במעסיקה, העובדת היתה חשופה למידע פיננסי רגיש וסודי שאינו נחלת כלל עובדי החברה, כאשר במסגרת תפקידה היתה העובדת אחראית גם על גיוס עובדים ופיטורי עובדי המחלקה, ניהול תזרים מזומנים בחברה והיא נטלה חלק בישיבות הנהלת החברה. אלא שבית הדין לא התרשם כי העובדת הועסקה בתפקיד בכיר ובשכר גבוה במיוחד המגלם בתוכו את שעות העבודה הנוספות ללא מסגרת קבועה של שעות ו/או כי העובדת היתה שותפה לקבלת החלטות ניהוליות הנוגעות לניהול החברה ו/או שינויי והתווית מדיניותה, באופן המצדיק החרגתה מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ושלילת זכאותה לגמול עבודה בשעות נוספות, זאת בגין פרק הזמן הייחודי והמוגדר לתקופה בה היה מחסור בעובדי מחלקת הגבייה עקב פיטורי אחת העובדות, אשר משימותיה הועברו לעובדת, דבר שהצריך עבודה בשעות נוספות.
בהתייחס לעדות העובדת עצמה, כי היא נטלה חלק בישיבות ההנהלה בהן השתתפו 8 מנהלים כולל אותה, קבע בית הדין כי בשים לב למספר המנהלים בחברה ביחס למספר העובדים, לא מדובר היה בעובדת בכירה הנמנית עם ראש פירמידת ההנהלה בחברה. העובדת אמנם נכחה בישיבות ההנהלה, אולם נוכחותה הייתה כגורם המספק נתונים ומידע פיננסי רלוונטי ודרוש לצורך קבלת החלטות בידי הדרג הבכיר בחברה.
בית הדין קבע כי אין המדובר בעובדת ב'משרת אמון' הנכנסת בגדרו של סעיף 30(א)(5) לחוק, שכן לא מדובר היה בעובדת שהיתה שותפה בקבלת החלטות ניהוליות הנוגעות לניהול החברה ו/או שינויי והתווית מדיניות או שמדובר היה בעובדת שהשתכרה שכר גבוה במיוחד, המגלם בתוכו את שעות העבודה הנוספות הגמישות ללא מסגרת קבועה של שעות. לפיכך, נקבע כי העובדת זכאית לגמול שעות נוספות.