בית הדין הארצי לעבודה קבע: האחריות לחוסר בהפקדות הפנסיוניות לא תוטל על רואה החשבון אלא על המעסיקה
בפסק דין שניתן לאחרונה, בית הדין הארצי לעבודה דחה בקשת רשות ערעור שהגישה המעסיקה, על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים, אשר דחתה את ערר המעסיקה כנגד עיצום כספי שהוטל עליה (בר"ע 7930-09-25, מיום 4/6/26).
בשנת 2022 נפתחה נגד המעסיקה חקירה עקב תלונה שהגיש עובד. במסגרת החקירה נמצאו אצל המעסיקה שתי הפרות לכאוריות: האחת, איחור בביצוע הפקדות לפנסיה; והשנייה, ביצוע הפקדות לפנסיה בחסר, שעה שלא הופקדו דמי גמולים מדמי חגים, דמי חופשה ומענק, בניגוד לקבוע בצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה. יצוין כי בשנת 2017 כבר ניתנה למעסיקה התראה מנהלית, בשל אי פתיחת קרן פנסיה לעובדת ואי הפרשת כספים לפנסיה במועד.
במסגרת חקירתו ציין מנכ"ל המעסיקה, בין היתר, כי האיחור בהפקדות הפנסיוניות נבע מקשיים תפעוליים ותזרימיים עקב משבר הקורונה, אולם השכר עצמו שולם במועד וכי עוד קודם לחקירה נחתם הסכם עם חברת הביטוח שעניינו תשלום ההפקדות בפריסה.
באשר להפקדות בחסר, ציין המנכ"ל כי הוא הסתמך על רואה חשבון שליווה את המעסיקה 20 שנה, וסבר כי הוא מבצע את עבודתו כראוי.
למעסיקה ניתנה התראה מנהלית ביחס לאיחור בהפקדות הפנסיוניות, במקום חיוב בעיצום כספי בסך של 36,560 ₪; וכן הוטל עליה עיצום כספי בסך 18,280 ₪ בשל ההפקדות בחסר.
בית הדין הארצי קבע כי קשיים כלכליים אינם מהווים עילה לביטול עיצום כספי – שאם לא כן, יינתן הכשר להפרת חוקי העבודה כל אימת שמעסיק מצוי בקשיים כלכליים, זאת בניגוד לתכלית החוק. בית הדין ציין כי מלכתחילה העיצום הכספי הופחת, בהחלטת הממונה בהתאם לתקנות ההפחתה.
כמו כן, בית הדין דחה את טענות המעסיקה, המטילות את האחריות לחוסר בהפקדות הפנסיוניות על רואה החשבון אשר ליווה אותה. נקבע כי קבלת טענות זו תהווה, הלכה למעשה, הסרת האחריות המוטלת על מעסיק לוודא כי שכרו של העובד משולם במלואו ובהתאם לדין.
