פיצוי בסך 50,000 ₪ למועמדת לעבודה בגין אי קבלתה לעבודה מחמת הריונה
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תביעה של מועמדת לעבודה בגין אי קבלתה מחמת הריונה (סע"ש 9464-09-20, מיום 17/6/25).
ביום 12.8.2020 התייצבה התובעת לראיון עבודה אצל הבעלים ומנהל החברה הנתבעת, אלמוג. במהלך הריאיון הציג בפניה אלמוג את תנאי העבודה והסביר לה על התפקיד. בסיום הריאיון סוכם כי ביום 16.8.2020 תתייצב התובעת לעבודה.
ביום 15.8.2020 בשעות הערב שלחה התובעת לאלמוג מסרון ובו כתבה כך:
"היי אלמוג שבוע מבורך
לפני שאני מגיעה מחר לעבודה אני רוצה להיות כנה וישירה.
שכחתי לציין את זה בראיון כי זה ברח לי מהראש
רק רוצה שתעדכן אותי אם זה בסדר כי העבודה חשובה לי ובעלי מובטל גם הוא
רציתי לעדכן שאני בהריון בחודש שלישי ברוך השם ורוצה להתחיל ברגל ימין ולא להסתיר
תעדכן אותי בבקשה וסליחה שזה ברח לי מהראש ביום הראיון"
עוד בטרם אלמוג השיב לה, שלחה התובעת אל אלמוג את ההודעות הנוספות הבאות, בהפרשים של דקות ספורות זו מזו:
"חשוב לי גם לציין שאני רצינית ומקום עבודה מאוד חשוב לי"
"אשמח לקבל תשובה כדי לעדכן את הבייביסיטר לבן שלי"
התובעת התקשרה אל אלמוג ללא מענה ובהמשך הערב הוא חזר אליה. באותה שיחה הודיע אלמוג לתובעת שהקורס לא יפתח לאחר שמועמדת אחרת, שהייתה אמורה להשתתף בו, הודיעה על ביטול.
לאחר השיחה הטלפונית שלחה העובדת לאלמוג מסרון נוסף, בו ציינה שלא נאמר לה בראיון שיש קורס מקדים לתפקיד, אלא רק האזנות.
אלמוג השיב לה כך:
"בגדול אני אומר לכל אחד שיש הדרכה/קורס בערך שעה ואז שעה שעה וחצי האזנות ואז מתחילים לעבוד"
בפועל התובעת לא החלה בעבודתה במעסיקה.
התובעת עתרה לחיוב המעסיקה בתשלום פיצוי בסך 75,000 ש"ח, בטענה כי לא התקבלה לעבודה מחמת הריונה, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בית הדין קבע כי אין חולק שהתובעת זומנה לראיון ובעקבותיו נקבע לה, לכל הפחות, מועד תחילת הכשרה לתפקיד. משכך, הוכח שהתובעת נמצאה מתאימה על ידי הנתבעת לכל הפחות להתחיל את ההכשרה לתפקיד. בנסיבות אלו, עובר הנטל אל כתפי הנתבעת להוכיח שביטול זימון התובעת להכשרה שנועדה להתקיים ביום 16.8.2020, לא היה מחמת הריונה.
אין מחלוקת שלפני תחילת עבודתה בפועל נדרשה התובעת לעבור הכשרה כלשהי. בין הצדדים היתה מחלוקת ביחס להיקף ומהות הכשרה האמורה. בית הדין דחה את טענת הנתבעת ל"קורס" שעל מתאמות פגישות לעבור לפני תחילת עבודתן והעדיף את גרסת התביעה, לפיה מדובר בהכשרה קצרה של שעות ספורות, הכוללת בעיקר האזנות, ולאחריה מתחיל המועמד לעבוד.
נקבע כי אמנם ייתכן שעובדי הנתבעת נדרשים להתלמדות כלשהי עם תחילת עבודתם, אולי אפילו לקורס שמשתרע על חלק מיום העבודה, או כל כולו. יחד עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל ראיה לכך שמדובר בתנאי מקדים לתחילת העבודה, שמחייב מספר עובדים מינימלי.
בית הדין התייחס לסמיכות הזמנים בין ההודעה על ההריון לבין ההודעה על ביטול ההכשרה. ביום 12.8.2020 התקיים הריאיון בפני אלמוג; ביום 15.8.2020 הודיעה התובעת לאלמוג שהיא בהריון ובהמשך אותו יום התקשר אליה אלמוג והודיע לה שההכשרה בוטלה, עקב העדר משתתפים נוספים. נקבע כי בנסיבות אלו, יש חשיבות רבה לביסוס טענתה של המעסיקה כי ביטול ההכשרה נעשה מטעמים שאינם קשורים בהריון התובעת וכי הנתבעת לא הציגה ראיה לכך.
נקבע כי לא הוכחה הסיבה לביטול ההכשרה של התובעת ומשכך, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסיבה לביטול ההכשרה של התובעת ביום 16.8.2020 היתה סיבה לגיטימית שאינה קשורה להריונה.
בית הדין קבע כי התובעת לא החלה לעבוד אצל הנתבעת מחמת הריונה וכי בכך, פעלה הנתבעת בניגוד להוראת סעיף 2(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. נקבע כי משלא הוצגה תשתית כלשהי התומכת בשיקול אחר של הנתבעת בהחלטה שלא להתחיל בעבודת התובעת, נותר שיקול אחד ויחיד – הריונה של התובעת. נקבע כי מכיוון שמדובר בפיצוי ללא נזק ממוני, שמטרתו גם הרתעתית, הנתבעת מחויבת לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ש"ח.
