פסק דין אזורי חדש מעמיד מעסיקים רבים בחשיפה משמעותית: נקבע כי עובד בעל קופה פעילה זכאי להפרשות מהיום הראשון – גם אם עבד אצל המעסיקה פחות משלושה חודשים
סעיף 6(ה) לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה קובע:
"… העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה… מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – "תקופת המתנה"). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו… ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה".
השאלה האם קיימת חובת הפרשה לפנסיה עבור עובד עם קופה פעילה, אשר הועסק במקום העבודה פחות משלושה חודשים (כאשר לא מדובר בתום שנת המס), היא שאלה פרשנית, שטרם נקבעה לגביה הלכה מחייבת ע"י בית הדין הארצי לעבודה.
בפסק דין אשר ניתן ביום 18/9/26 ע"י בית הדין האזורי לעבודה (סע"ש 45080-06-22), קבע בית הדין כי עובד בעל קופה פעילה זכאי להפרשות מהיום הראשון, גם אם עבד אצל המעסיקה פחות משלושה חודשים.
בפסק הדין הנ"ל, נדונה תביעת עובד לפיצוי בגין אובדן פנסיית נכות. לטענת העובד, מחדליה של מעסיקתו, באי העברת דמי גמולים במועד, הובילו לקטיעת הרצף הביטוחי שצבר בקרן הפנסיה ולשלילת זכאותו לפנסיית נכות.
ביום 8/5/16 העובד החל לעבוד אצל המעסיקה הנתבעת. ההפקדה האחרונה לקרן הפנסיה עבור העובד בוצעה ע"י מעסיקתו הקודמת בגין חודש העבודה ינואר 2016. המעסיקה לא הפרישה עבור העובד לקרן פנסיה. ביום 13/7/16 הסתיימו יחסי עובד-מעסיק בין העובד למעסיקה, בעקבות התפטרותו. סה"כ הועסק העובד אצל המעסיקה 52 ימים.
בחודש יולי 2016 קרן הפנסיה שלחה לעובד מכתב התראה, שעניינו פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי בקרן הפנסיה כתוצאה מהפסקת ההפקדות לקרן בחודש פברואר 2016 (עבור חודש ינואר 2016). במכתב זה הובהר לעובד כי הפסקה בתשלומים לקרן הפנסיה במשך תקופה העולה על 5 חודשים רצופים תגרום לפגיעה בכיסוי הביטוחי שלו, וכי הפסקת הכיסוי תביא לספירה מחדש של תקופת האכשרה בת 60 החודשים. תקופת ארכת הביטוח בעניינו של העובד הסתיימה בתום חודש יולי 2016.
בחודש פברואר 2021 הגיש העובד לקרן הפנסיה תביעה לקבלת פנסיית נכות, בשל החמרה במצבו הרפואי, אך תביעתו נדחתה ונקבע כי הסיבות הרפואיות בגינן נתבעת הקצבה נובעות ממחלה קודמת למועד הצטרפותו האחרון ביום 1/9/16, ומאחר שלא צבר תקופת אכשרה רצופה בת 60 חודשים, הוא אינו זכאי לקצבה.
ביום 30/9/21 ביצעה המעסיקה הפקדות רטרואקטיביות לקרן הפנסיה עבור חודשים מאי ויוני 2016. קרן הפנסיה טענה כי הפקדות אלו ששולמו בדיעבד אינן מקנות לעמית כיסוי ביטוחי רטרואקטיבי ואינן באות במניין תקופת האכשרה.
העובד הגיש תביעה נגד המעסיקה, לקבלת פיצוי בגין הפסד קצבאות נכות לעבר ולעתיד. המעסיקה טענה, בין היתר, כי לא חלה עליה חובה קוגנטית לבטח את העובד בביטוח פנסיוני מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה, שכן תקופת העסקתו נמשכה כ-52 ימים בלבד והסתיימה בטרם השלים שלושה חודשי עבודה ובטרם תום שנת המס.
בית הדין קבע כי אמנם העובד לא הצהיר בטופס הקליטה על קיומה של פוליסה פעילה, אבל הוכח כי המעסיקה הייתה מודעת בזמן אמת לקיומה של פוליסת פנסיה פעילה שלו.
בית הדין קבע כי סעיף 6(ה) לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, מסדיר את זכאותו של עובד בעל קופה פעילה להפרשות מהיום הראשון לעבודה. בית הדין קבע כי תכלית החריג הקבוע בסעיף 6(ה) לצו ההרחבה היא להגן על הרציפות הביטוחית של עובד אשר הגיע עם הסדר פנסיוני קודם, ובפרט ביצוע ההפקדות לפני שתפוג "ארכת הביטוח", בין היתר, על מנת למנוע פגיעה בכיסויים למקרה נכות או מוות, אשר עלולים להיפגע כתוצאה מהפסקת ההפקדות.
בית הדין קבע כי הלשון הפשוטה של הסעיף מצביעה על כך שהעובד זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו, והמשך הסעיף עוסק באפשרות לבצע את ההפקדה רטרואקטיבית במועד הקבוע בצו.
בית הדין קבע כי מעבר ללשונו הברורה של הסעיף ותכליתו, יש לשים לב כי בכל הנוגע למועד ביצוע ההפקדה בפועל הסעיף נוקט בשתי אפשרויות – לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס, המוקדם מביניהם. מכאן, שאין המדובר במועד שאמור להשפיע על עצם הזכאות, אלא רק על מועד ביצוע ההפקדה, אחרת יוצא לכאורה שהזכאות בפועל יכולה להיות מושפעת מהחודש בשנה בו העובד התחיל את העבודה. נקבע כי הצו מבחין בין מועד תחילת הזכאות, שהוא היום הראשון לעבודה, לבין מועד ביצוע ההפקדות בפועל.
בית הדין קבע כי על רקע האמור, קיומה של תקופת שלושת החודשים מהווה אך ורק ארכה טכנית מוגדרת המאפשרת למעסיק להתארגן ולבצע את ההפקדות הפיזיות לקופה במועד מאוחר יותר. אין בארכה טכנית זו כדי לגרוע או להפקיע את עצם הזכאות המהותית שנולדה והתגבשה לזכות העובד מיומו הראשון במטרה למנוע את הפגיעה ברצף הביטוחי, וחובה על המעסיק לבצע הפרשות רטרואקטיביות גם אם העובד הפסיק את עבודתו לפני שהשלים תקופה זו.
בית הדין דחה את פרשנות המעסיקה שלפיה אי השלמת שלושה חודשי עבודה מפקיעה את עצם הזכות. בית הדין קבע כי חלה על המעסיקה חובה לבטח את העובד החל מיום עבודתו הראשון מכוח סעיף 6(ה) לצו ההרחבה, וכי סיום עבודתו ביום 13/7/16 אינו פוטר אותה מחובה זו. מאחר שהעובד התקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני פעיל, זכאותו לביצוע ההפרשות השתכללה כבר מיומו הראשון לעבודה, קרי מיום 8/5/16, במטרה לשמור על הרצף הביטוחי.
נקבע כי מחדלה של המעסיקה מנע את שימור מעמדו של העובד כ"עמית מבוטח" פעיל בקרן הפנסיה, והוביל לקטיעתו של רצף ביטוחי שנצבר לזכותו עוד משנת 2001. נקבע כי העובד זכאי לפיצוי אקטוארי בסך 889,301 ₪, ללא ביצוע קיזוז כלשהו בגין גמלאות המוסד לביטוח לאומי.
נציין כי המדובר בפסק דין אשר ניתן ע"י בית דין אזורי לעבודה, ולא בהלכה מחייבת של בית הדין הארצי לעבודה. על פסק הדין הנ"ל קיימת זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ככל שיוגש ערעור, עשויה להגיע להכרעת בית הדין הארצי השאלה האם עובד בעל קופה פעילה זכאי להפרשות מהיום הראשון, אף אם העסקתו הסתיימה בטרם חלפו שלושה חודשים. חשוב להמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות הפסיקה בסוגיה זו.
המלצתנו למעסיקים: על אף שמדובר בפסק דין אשר ניתן ע"י בית הדין האזורי ולא בהלכה מחייבת, מומלץ לבחון את מדיניות ההפרשות עבור עובדים המגיעים עם קופה פעילה, בשים לב לחשיפה המשמעותית הקיימת במקרה כאמור, וכן לאפשרות שבית הדין הארצי לעבודה יקבע הלכה מחייבת ברוח זו.
