בית המשפט העליון אישר: ניתן לשלם תוספת שעות נוספות גלובלית שעתית לעובד שעתי
בתאריך 26/5/26 דחה בית משפט העליון עתירה שהוגשה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין תוספת שעות נוספות גלובלית שעתית (בג"ץ 69093-04-26).
באותו מקרה, לעובד במסעדה שולם שכר שעתי בצירוף תוספת גלובלית בעבור עבודה בשעות נוספות, שבת וחג. תוספת זו הועמדה, לאורך רוב תקופת העסקת העובד, על סך של 6 ש"ח ברוטו לשעת עבודה, תוך שצוין כי סכום התוספת לא יפחת מהתוספת לה זכאי העובד בגין עבודה בשעות נוספות, שבת וחג.
בית הדין הארצי לעבודה הבחין בין שני היבטים של תשלום גמול שעות נוספות לעובד בשכר שעתי: אותנטיות התשלום, כלומר האם התוספת אכן משולמת בעד שעות נוספות והאם, במישור העובדתי, ניתנה הסכמה מדעת לכך; ולגיטימיות התשלום, כלומר האם, מבחינה נורמטיבית, ההסדר מפר את הוראות חוקי המגן.
במישור אותנטיות התשלום, אימץ בית הדין הארצי את הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי בכל הנוגע להסכמה מדעת שנתן העובד לתשלום התוספת. בית הדין הארצי הדגיש כי העובד העיד שסוכם איתו בתחילת עבודתו כי שכרו השעתי יהיה 26 ש"ח לשעה (שכר הבסיס ששולם לו, ללא התוספת), ומשכך לא מדובר במקרה בו הובטח לעובד שכר גבוה יותר אשר פוצל, בדיעבד ובאופן מלאכותי, לשכר בסיס ולתוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות.
במישור לגיטימיות התשלום, בית הדין הארצי קבע כי, כעניין עקרוני, ניתן לשלם גמול שעות נוספות גלובלי במתכונת של תוספת שקלית בשיעור קבוע לעובד בשכר שעתי. מסקנה זו התבססה הן על מקרים קודמים בהם אושר תשלום כזה לעובדים בשכר חודשי והן על מקרים בהם אושר תשלום כזה לעובדים בשכר שעתי. בית הדין הארצי העיר כי במקרים הקודמים שציין, ואשר עסקו בסוגיה זו, נבחן גמול ששולם במתכונת שונה במקצת: באותם מקרים שולמה לעובדים בשכר שעתי תוספת גלובלית שחושבה כאחוז משכר הבסיס לאותו חודש, בעוד שבמקרה זה התוספת לשכר העובד הייתה תוספת שקלית קבועה (בשיעור של 5 או 6 ש"ח). עם זאת, בית הדין הארצי סבר שההבדלים בדרך חישוב התוספת אינם מהותיים לשאלת הלגיטימיות של השימוש בה, כל עוד מדובר בתוספת אותנטית, ולא בהסכמה מוסווית לשלם שכר כולל, באופן המנוגד לדין.
בית הדין הארצי הוסיף כי לא ניתן לקבוע שהתוספת היא פיקטיבית רק מהטעם שבחודשים מסוימים שיעור התוספת ששולמה לעובד עלה על הסכום שהיה העובד מקבל לו היה משולם לו גמול בגין כל שעת עבודה נוספת (כלומר, גמול רגיל שאינו בשיטה הגלובלית). זאת, בתנאי שהפער בין שיטות החישוב אינו גדול, שכן פער גדול עשוי להביא לקביעה כי התוספת הגלובלית אינה אותנטית או לגיטימית.
במקרה זה, נמצא כי קיים פער ניכר בין רכיב התוספת ששולם לעובד ובין התשלום שהיה מגיע לו על פי היקף העבודה שלו בפועל בשעות נוספות, שבת וחג. התוספת הגלובלית ששולמה לעובד עמדה, בממוצע, על כ-1,135 ש"ח לחודש יותר מהתמורה שהייתה מגיעה לעובד על העבודה שלו בשעות נוספות, שבת וחג (סכום שהוא בין 22% ל-28% משכר היסוד של העובד). נקבע כי פער זה מהווה אינדיקציה שהתוספת אינה תשלום לגיטימי אלא שכר מוסווה, שבגינו לא שילמה המשיבה זכויות סוציאליות לעובד.
נוכח הקביעה כי הצדדים הגיעו להסכמה אותנטית באשר לגובה התוספת נקבע כי יש לתת תוקף להסכמה זו, וכי העובד אינו זכאי לתשלום נוסף בעד עבודתו בשעות נוספות, שבת וחג מעבר לתוספת. לצד זאת, נקבע כי על המשיבה לשלם לעובד זכויות סוציאליות בגין אותו החלק מהתוספת העולה באופן ניכר על הגמול לו היה זכאי העובד בגין עבודתו בפועל בשעות נוספות, שבת וחג.
בית המשפט העליון דחה את העתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה על הסף וקבע כי אין זה מקרה בו מוצדקת התערבות חריגה בפסיקת בית הדין הארצי. נקבע כי בית הדין הארצי לא קבע הלכה חדשה אלא יישם את הפסיקה והפרקטיקה הקיימות בנושא.
לקריאת הסקירה המלאה של פסק הדין שניתן ע"י בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 18539-10-23, מיום 2/2/26) – לחצו כאן.
