פסק דין חדש: בית הדין האזורי לעבודה מתערב בתופעת "מחלת השימוע" ומאפשר למעסיק להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה, דן בית הדין האזורי לעבודה בתביעתה של עובדת אשר לא התייצבה לעבודתה לאחר קבלת זימון לשיחת שימוע ומסרה אישורי מחלה (סע"ש 58217-06-22, מיום 2/3/25).
לטענת העובדת היא פוטרה מעבודתה אצל המעסיקה. לטענת המעסיקה, העובדת התפטרה מעבודתה.
ביום 23.5.21 נשלחה לעובדת הזמנה לשימוע ליום 25.5.21. ביום 30.5.21 ויתרה העובדת על שימוע פרונטלי, ביקשה לבצע את השימוע בכתב וביקשה כי ישלחו אליה הטענות ותגיב בהתאם. ביום 31.5.21 נשלחו לעובדת עיקרי הטענות נגדה, אולם העובדת לא השיבה לטענות. ביום 2.6.2021 הודיעה העובדת, באמצעות בא כוחה, כי היא נפלה למשכב והמציאה אישור מחלה ממועד זה ועד ליום 8.6.21. בהמשך, המציאה העובדת אישורי מחלה נוספים עד ליום 24.8.21.
העובדת העידה כי לא יכלה להשיב לטענות שהועלו נגדה עקב מחלה. בית הדין התרשם כי העובדת התחמקה מביצוע הליך השימוע וביקשה לדחות את הקץ בחוסר תום לב. למרות מחלתה, העובדת הייתה מסוגלת להיפגש עם עורך דינה, ולצאת מהבית וללכת למשך 10 דק' להביא תרופות לאביה, ולפיכך לא הייתה כל מניעה כי תשיב לטענות שהועלו נגדה בכתב.
ביום 13.7.21 פנה ב"כ המעסיקה לב"כ העובדת בבקשה להעמיד את העובדת לבדיקה רפואית מטעם המעסיקה. העובדת הסבירה בעדותה כי לא התייצבה לרופא מטעם המעסיקה כי קיבלה התראה של 24 שעות בלבד. כלומר, לא הייתה לעובדת התנגדות עקרונית להיבדק על ידי רופא מטעם המעסיקה. בית הדין קבע כי העובדת לא הצביעה על מניעה אובייקטיבית להתייצב לבדיקה, והתחמקותה מבקשת המעסיקה להעמיד אותה לבדיקה רפואית לוקה בנסיבות העניין בחוסר תום לב.
בית הדין התייחס לתקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) הקובעת כי אם התעורר אצל מעסיק ספק ביחס לתעודת מחלה שהמציא עובד שלא ניתנה על ידי קופת חולים או אושרה על ידיה רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית. נקבע כי במקרה זה, העובדת המציאה תעודות מחלה מטעם קופת חולים, ולפיכך לכאורה על פי לשון התקנה לא היה מקום להעמיד אותה לבדיקה רפואית מטעם המעסיק. בית הדין הוסיף כי בפסיקה נדונה אולם טרם הוכרעה השאלה האם יש מקום להרחיב את התקנה גם למקרים בהם הומצאה תעודת מחלה על ידי קופת חולים במובן זה שגם במקרים כאלו רשאי המעסיק לדרוש שהעובד ייבדק על ידי רופא מטעמו.
בית הדין קבע כי הוא סבור כי הגיעה העת להרחיב את התקנה גם למקרים בהם הומצאה תעודת מחלה על ידי קופת חולים, במקרים מיוחדים כמו במקרה זה.
נקבע כי בהתאם לתקנה 2(ד) לתקנות דמי מחלה הנ"ל תעודת מחלה לא תכלול פרטים כלשהם לעניין מחלתו של העובד, ובכלל זה ממצאים רפואיים או מצב בריאות לקוי. לצד החשיבות של הוראה נורמטיבית זו אשר נועדה לשמור על פרטיותו של העובד, היא מותירה את המעסיק באפלה לעניין מהימנות אישור המחלה. במיוחד נכונים הדברים כאשר תעודת מחלה מונפקת מיד לאחר זימון העובד לישיבת שימוע והעובד עושה בה שימוש כדי לדחותה לתקופה ממושכת, ובכך כופה על המעסיק הארכת חוזה העבודה.
נקבע כי בשים לב שאין כיום כל קושי לקבל אישור מחלה, ללא ביקור רופא, ובלחיצת כפתור באמצעות אפליקציות קופות החולים, אין עוד מקום לאבחנה בין תעודה רפואית המונפקת על ידי קופת חולים לתעודה המונפקת על ידי גורם רפואי שאינו פועל במסגרת קופה כזו, ומדובר אפוא באבחנה מלאכותית שאיננה עוד בתוקף.
נקבע כי במיוחד נכון הדבר בשים לב לעיתוי בו מבקש המעסיק להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו ולנסיבות הבקשה. כאשר מעסיק מבקש להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, בזמן אמת כמו במקרה זה, בעוד העובדת טוענת למחלה מתמשכת, ובקשתו אינה נגועה בתום לב, ראוי לאפשר זאת.
בנסיבות העניין של מקרה זה, בו העובדת הפסיקה את עבודתה מיד עם קבלת ההזמנה לשימוע, בטרם הייתה חולה, והתעורר החשד כי העובדת מביימת את מחלתה, עובדת במקביל בעסק מתחרה, ומונעת מהמעסיק את זכותו לברר את טענותיו כלפיה, וכופה עליו הארכת חוזה העבודה, בית הדין סבור כי עמדה למעסיקה הזכות להעמיד את העובדת לבדיקה רפואית.
נקבע כי מתן התראה של 24 שעות היא סבירה ביותר בנסיבות העניין, במיוחד בשים לב כי העובדת הוזמנה להיבדק אצל רופא בעיר מגוריה, כשהיא ממילא שוהה לטענתה בביתה.
בית שוכנע כי העובדת הפסיקה את עבודתה ביוזמתה מיד עם קבלת ההזמנה לשימוע, הכשילה את קיום הליך השימוע, בחרה להמציא אישורי מחלה חסרי יסוד ולעבוד במקביל בחברה מתחרה. היא לא הסכימה להיבדק על ידי רופא מטעם המעסיקה, ובתום תוקפם של אישורי המחלה לא חזרה לעבודתה. התנהגותה של העובדת מלמדת כי היא סיימה את חוזה העבודה שבין הצדדים ביוזמתה, והלכה למעשה התפטרה מעבודתה.
משנקבע כי העובדת התפטרה מעבודתה, התביעה לפיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, וחלף הודעה מוקדמת נדחתה.
העובדת עתרה בתביעתה לתשלום בגין דמי מחלה מיום 2.6.21 ועד ליום 25.8.21, כאשר בפועל היא לא התייצבה לעבודה החל ממועד הזמנתה לשימוע, דהיינו מיום 23.5.21. בית הדין שוכנע כי העובדת לא נעדרה מעבודתה עקב מחלה, ועבדה במקום אחר בשכר בתקופת מחלתה, ולפיכך, היא איננה זכאית לדמי מחלה כלשהם. לכן, גם תביעתה בעניין זה נדחתה.
