פסק דין חדש של בית הדין הארצי: האם צו ההרחבה הפנסיוני בתעשייה חל על רשת חנויות שמוצריה הם מייצור עצמי?
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין הארצי לעבודה, נדון ערעור של מעסיקה על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר קיבל את תביעת העובדת בעילות הנובעות מתחולתם הנטענת של צו ההרחבה בענף האפייה משנת 1971 ושל צו ההרחבה מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה – 2006 (ע"ע 45930-09-25, מיום 12/4/26).
בערעור שנדון בבית הדין הארצי לעבודה, טענה המעסיקה כי צו ההרחבה באפייה וצו ההרחבה הפנסיוני בתעשייה אינם חלים עליה.
המעסיקה היא תאגיד שפועל באמצעות רשת של חנויות, שבהן נמכרים אך ורק מוצרי מאפה וקונדיטוריה המיוצרים במפעלה. מוצרי המפעל אינם נמכרים מחוץ לחנויות הרשת.
בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע כי צו ההרחבה באפייה חל על מאפיות לאפיית לחמים ולא על מפעלים המייצרים מוצרי מאפה לקונדיטוריות. עוד קבע בית הדין, ועל כך נרחיב להלן, כי בנסיבות הפחות שגרתיות של מתכונת פעילות המעסיקה, שכל תוצרתה נמכרת במכירה קמעונאית בחנויות הרשת, צו ההרחבה הפנסיוני בתעשייה אינו חל עליה.
בית הדין קבע כי שאלת תחולתו של צו הרחבה על מעסיק היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית. בית הדין היפנה לפסיקה אשר קבעה כי ההכרעה בסוגית הסיווג נסמכת הן על מבחן לשוני של הגדרות ההסכם הקיבוצי, הן על מבחן טכני המיושם באמצעות "אמצעי עזר" של קובץ הסיווג האחיד והן על מבחן מהותי, ומקום בו נמצא כי פעילות המעסיק מעורבת יש לבחון מה היא פעילותו העיקרית. כחלק מבחינת "הפעילות העיקרית" של המעסיק יש לבחון לפי הסיווג האחיד את הפעילות שממנה נובע הערך המוסף הגבוה ביותר שלו. הבחינה תתבצע בין השאר בשים לב להרכב כוח האדם אצל אותו מעסיק.
בית הדין קבע כי במובחן ממעסיקים שיש להם מרכזי רווח נפרדים מהפעילות הייצורית המשווקת לצדדים השלישיים ומהפעילות הקמעונאית בחנויות המפעל, או ממי שמוכר בחנויותיו סחורה מגוונת לרבות סחורה המיוצרת על ידו, למעסיקה פעילות כלכלית אחת ומקור הכנסה אחד. פעילותה של "פירמה" (עסק עם יותר מ"מפעל" אחד) תסווג, לפי הסיווג האחיד, בנפרד בגין כל "מפעל" שבבעלות הפירמה – מפעל הייצור ורשת החנויות במקרה זה – אם הפעילות מהווה מרכז רווח עצמאי ויש לה הנהלת חשבונות ודו"חות כספיים נפרדים. הסיווג הנפרד של כל מרכז רווח עצמאי יתבצע בין אם בהיבט התאגידי כל "מפעל" מסווג כתאגיד נפרד ובין אם "המפעלים" פועלים במסגרת אותו תאגיד.
בית הדין קבע כי אילו ניהלה המעסיקה מרכזי רווח נפרדים של הפעילות הייצורית ושל פעולות השיווק והמכירה, כפי שנעשה במקרים רבים של פירמות שיש להן פעילות ייצורית, ניתן היה להחיל על עובדי המפעל היצרני את הוראות צווי הרלוונטיים בענפי התעשייה ועל עובדי החנויות את הוראות צווי ההרחבה הרלוונטיים לעיסוקם. ואולם, המעסיקה אינה מנהלת עסק מעורב.
למעסיקה הנהלת חשבונות אחת, ובניגוד לתאגידים רבים שלהם מרכזי רווח נפרדים ממקורות הכנסה שונים, למעסיקה מקור הכנסה אחד (חנויות הרשת) וממילא גם מרכז רווח אחד.
בית הדין האזורי סבר כי מכיוון שהפעילות וההכנסות של הנתבעת בחנויות הרשת מתבססות על תפוקות הייצור של המפעל ואם הייצור ייפסק לא יהיו לחנויות הכנסות ממקור אחר, יש לראות בכלל הפעילות פעילות ייצורית. בית הדין הארצי סבר אחרת. בית הדין הארצי קבע כי המדובר ברשת חנויות שמוצריה הם מייצור עצמי, כאשר תפוקות הייצור של המפעל מיועדות למכירה של המוצרים בחנויות הרשת, תוך שכל הכנסות המעסיקה נובעות מהמכירה בחנויות בה מועסק עיקר כוח האדם של העסק (גם אם המובהקות פחותה, כתוצאה מהיקפי משרה שונים) ולפיכך לא חל על המעסיקה צו ההרחבה הפנסיוני בתעשייה.
