בית המשפט העליון קובע: הפרת חובת הביטוח הפנסיוני תעלה למעסיק ביוקר – גם אם שולם לשארים פיצוי לפי חוק הפלת"ד
בית המשפט העליון דחה לאחרונה עתירה של מעסיקה, בשאלת זכאותה של אלמנה לפיצוי בגין אובדן פנסיית שאירים של בעלה המנוח (בג"ץ 46501-01-26, מיום 19/4/26).
במקרה אשר נדון בעתירה, קופחו חייו של בעלה המנוח של האלמנה, בעקבות תאונת דרכים במהלך עבודתו אצל המעסיקה, עת שנהג ברכב שהיא רכשה לו ביטוח.
בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לחיוב המעסיקה בפיצוי בגין אובדן הזכות לפנסיית שאירים. בערעור שהגישה האלמנה לבית הדין הארצי לעבודה, נקבע כי על המעסיקה לפצות את האלמנה בגין פנסיית השאירים שאבדה.
בית הדין הארצי קבע, כי החובה לבטח עובד בביטוח פנסיוני, והחובה לבטח רכב בביטוח חובה, הן שתי חובות עצמאיות ובלתי תלויות, וכי הפרה של חובת הביטוח הפנסיוני מטילה על המעסיק חובת פיצוי אם היא גרמה לנזק – במטרה להעמיד את השארים במצב בו היו עומדים אילו היה ביטוח פנסיוני תקף.
בית הדין הארצי קבע כי החובה לביטוח פנסיוני והחובה לביטוח רכב הן שתי חובות נפרדות וכי זכאות לפיצוי מכוחן של שתי חובות אלה, במקרה של מות עובד בתאונת דרכים, איננה פיצוי כפל – אלא זכאות מכוח הוראות הדין. בית הדין הארצי העיר, כי לכל היותר, מבלי להיכנס לדיון זה לגופו, ניתן לטעון את טענות הקיזוז במסגרת ניהול תיק הפלת"ד (התביעה לפי החוק לפיצוי לנפגעי תאונות דרכים) עצמו.
בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי פסק דינו של בית הדין הארצי עולה בקנה אחד עם הדין המטיל על מעסיק חובה לערוך לעובדו ביטוח פנסיוני ועם פסיקת בית המשפט העליון שלפיה הזכות לקצבת השאירים אינה חופפת לזכות לפיצוי נזיקי המוענק מכוח חוק הפלת"ד. זאת, בהינתן ההבחנה המהותית בין שתי הזכויות, הן במישור מוטבי הזכות הן במישור העילה להענקתן. כך, בעוד התלויים הם הזכאים לקצבת השאירים בעקבות פטירת המנוח בהתאם לתנאי עבודתו, זכאים היורשים לפיצויי הנזיקין בגין פטירת המנוח עקב התאונה. בית המשפט קבע כי הבחנה זו שרירה וקיימת גם בנסיבות בהן שאיריו ויורשיו של המנוח חד הם. לפיכך, אין בפיצוי הניתן מכוחן של שתי הזכויות כדי להעלות חשש לכפל פיצוי או ל"התעשרות" האלמנה.
בית המשפט העליון קבע כי אף אם נניח כי תשלום פנסיית השאירים יביא "להתעשרות" האלמנה מעבר לנזק שנגרם לה, הרי שמולה עומדת כתמונת ראי "התעשרותה" של המעסיקה. המעסיקה מבקשת לטעון כי עצם מחדלה – בניגוד לדין – להפריש הפרשות פנסיוניות עבור המנוח בחייו, מקנה לה זכות שלא להעבירן לשאיריו במותו, רק מן הטעם ש"התמזל מזלה" וזה נהרג בתאונת דרכים. ברי כי אין לקבל טענה זו, במסגרתה חוטא יוצא נשכר, ועל כן דינה להידחות גם משיקולי הכוונת התנהגות ומשיקולי הגינות וצדק.
המלצה למעסיקים: בשים לב להשלכות הקשות במקרה של אי-הפרשה כדין לפנסיה, חשוב שכל מעסיק יבחן את סיווג פעילותו הענפית, בסיוע עו"ד מתחום דיני העבודה, על מנת שידע אילו הסכמים קיבוציים/צווי הרחבה חלים עליו – ויהיה מודע לכל חובותיו כלפי עובדיו.
