המעסיקה הפרישה עבור העובדים לקרן פנסיה בחסר – ותשלם כ-4 מיליון ₪ במסגרת תובענה ייצוגית
בפסק דין אשר ניתן לאחרונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה, נדונה תובענה ייצוגית (ת"צ 28089-05-18, מיום 8/7/26).
התובעים הייצוגיים עבדו אצל המעסיקה, חברה לשירותי השכרת רכב. התובעת הייצוגית קיבלה הפרשות לתגמולים בשיעור של 5% חלק מעסיק ו-5% חלק עובד מתוך שכר הבסיס בלבד. המעסיקה לא ביצעה הפרשות פנסיוניות בגין עמלות בחלק מהתקופה הרלוונטית לתובענה. התובע הייצוגי עבד אצל המעסיקה משך חודשיים בלבד. המעסיקה משלמת פנסיה לעובדיה לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה במשק. המעסיקה חברה בלשכת המסחר תל אביב.
בית הדין קבע כי על המעסיקה חל ההסכם הקיבוצי הכללי בענפי היבוא, היצוא, המסחר והשירותים (להלן – ההסכם הענפי).
נקבע כי צו ההרחבה לפנסיית חובה מהווה הסדר משלים להסכם הענפי. ההסדר הפנסיוני הענפי כולל תנאים מיטיבים ומשופרים לעומת צו הפנסיה הכללי במשק, וזאת בשלושה רכיבים: מועד תחילת ההפקדות (מהחודש הראשון); שיעור ההפקדות (6% לפחות עד שנת 2013); היעדר מגבלה על תקרת השכר המבוטח.
בית הדין קבע כי התובעת וחברי הקבוצה זכאים לשיעורי ההפרשה המיטיבים ביותר מבין ההסכם הענפי, צו ההרחבה לפנסיה חובה או ההסכם האישי.
נקבע כי ההסדר הפנסיוני החל על עובדי המעסיקה הוא ההסכם הענפי, בתוספת הפרשות לפיצויי פיטורים לפי הצו המשקי (לרבות לעניין המועד הקובע, השכר הקובע ושיעור ההפקדות) והגדלת שיעורי ההפרשות לתגמולים מ-1.7.16 בהתאם לצו המשקי. נקבע כי חברי הקבוצה זכאים לשיעורי ההפרשה המיטיבים ביותר.
בית הדין קבע כי העובדים השתכרו עמלות מכירה שונות, אשר היוו חלק משכרם. שכרה של התובעת, שכלל את העמלות, חצה את רף השכר הממוצע במשק. בית הדין קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, עמלות מכירה צריכות להיכלל בשכר הקובע לחישוב זכויות פנסיה. נקבע כי ההסכם הענפי אינו מגביל את השכר הקובע לפנסיה בתקרה כלשהי, בניגוד לצו ההרחבה לפנסיית חובה המוגבל לשכר הממוצע במשק.
עוד נקבע, כי הזכאות לפנסיה בהתאם להסכם הענפי קמה מהחודש הראשון לעבודה, כולל בתקופת הניסיון.
בית הדין קבע כי הקבוצה הזכאית להפרשי הפקדות לפנסיה (לרבות הפרשים בגין שיעורי הפקדה חסרים לשנים 2011 – 2013 והפרשים בגין אי ביטוח פנסיוני החל מתחילת ההעסקה) תכלול את עובדי המעסיקה אשר הועסקו בה החל מחודש 2/11 ועד לחודש 7/24. נקבע כי המעסיקה תשלם לחברי הקבוצה הפרשי הפקדות לפנסיה בסך מוערך של 1,522,800 ₪ עבור השנים 2011 – 2013. החישוב מתבסס על שכר מבוטח של 2,400,000 ₪ לשנה, ועל הפרש בשיעורי ההפקדה בין 6% (לפי ההסכם הקיבוצי) לבין השיעורים בפועל:
2011: 2,400,000 ₪ (שכר מבוטח) כפול 2.67% (הפרש) = 704,880 ₪.
2012: 2,400,000 ₪ (שכר מבוטח) כפול 1.84% (הפרש) = 529,920 ₪.
2013: 2,400,000 ₪ (שכר מבוטח) כפול 1.00% (הפרש) = 288,000 ₪.
בנוסף, המעסיקה תשלם הפרשים מוערכים בגין אי ביטוח עובדים שהחלו עבודתם ללא קרן פנסיה פעילה, בסך כולל של 2,512,800 ₪ לתקופות שונות:
מחודש 2/11 ועד מועד הגשת הבקשה (15 חודשים): 100 עובדים כפול 4,800 ₪ כפול 6% כפול 15 חודשים = 432,000 ₪.
מחודש 6/16 ועד חודש 12/16: 100 עובדים כפול 4,800 ₪ כפול 6.25% כפול 6 חודשים = 180,000 ₪.
מחודש 2/11 ועד חודש 12/16: 100 עובדים כפול 4,800 ₪ כפול 6% כפול 66 חודשים = 1,900,800 ₪.
בית הדין ציין כי הסכומים המוערכים בפסק הדין הם בסיס לאומדן. הסכומים הסופיים שישולמו לחברי הקבוצה יקבעו על ידי מומחה לחישוב הזכויות שימונה. היקף הפיצויים וסכומם הסופי יקבעו במסגרת שלב כימות הנזק, אשר יבוצע על ידי הממונה, או בהתאם להסדר פשרה שיגובש בין הצדדים.
כמו כן, ישולם לבאי כוח המייצגים גמול בשיעור של 25% בתוספת מע"מ מסכום הכספים שיחולקו לחברי הקבוצה. לתובעים המייצגים ישולם גמול בסך כולל של 100,000 ₪.
המלצה למעסיקים: בשים לב להשלכות הקשות במקרה של אי-הפרשה כדין לפנסיה, חשוב שכל מעסיק יבחן את סיווג פעילותו הענפית, בסיוע עו"ד מתחום דיני העבודה, על מנת שידע אילו הסכמים קיבוציים/צווי הרחבה חלים עליו – ויהיה מודע לכל חובותיו כלפי עובדיו.
